קלף האוהבים והבחירה בלב שלם

מישהו שואל אם נוכל לעזור במשהו בסוף השבוע הבא, ועוד לפני שבדקנו מה אנחנו מרגישים, אנחנו שומעים את עצמנו אומרים "בטח". מאוחר יותר, תוך כדי קיפול כביסה או בהמתנה לקומקום, שאר הנפש משיגה אותנו. זה לא היה כן נורא. הוא פשוט לא היה לגמרי שלנו. הוא יצא מתוך הרגל, או מתוך טוב לב, או מתוך הרצון לא להיות אלה שמאכזבים.

אצל רבים מאיתנו מצטברת ערימה קטנה של "כן" כזה. ולפעמים, מתחתיה, מסתתרת שאלה גדולה יותר שאנחנו מסתובבים סביבה כבר חודשים: עבודה, מעבר דירה, מערכת יחסים, אורח חיים שכבר לא מתאים. גדולה או קטנה, כל אחת מהן שואלת אותו דבר: האם לזה אני באמת רוצה לתת את החיים שלי?

יש בטארוט קלף לשאלה הזאת, והשם שלו מפתיע אנשים. זה קלף האוהבים.

תחת שמיים פתוחים

בתמונה של ריידר-וייט-סמית׳ משנת 1909, שמש בהירה בוערת בראש הקלף. מתחתיה, עולה מתוך ענן, מלאך גדול בעל כנפיים רחבות, ושתי זרועותיו פרושות, כאילו הוא שופך משהו על כל מה שמתחתיו. כך מתאר וייט את התמונה כולה:

שני האנשים עומדים על אדמה ירוקה, מעט מרוחקים זה מזה, בלי בגדים ובלי דבר להסתיר. מאחורי אחד מהם צומח עץ עמוס פירות, ונחש מתפתל במעלה הגזע. מאחורי השני עומד עץ מוזר יותר, שעליו הם להבות קטנות. הרחק ביניהם מתנשא הר יחיד אל השמיים.

כדאי לשים לב לאן הולכים המבטים. דמות אחת מביטה אל השנייה, והשנייה נושאת עיניים למעלה, אל המלאך. מבט אחד נח על האדם הקרוב. השני עולה אל משהו גדול יותר. שניהם חלק מהבחירה.

לא רק קלף של אהבה

בגלל השם שלו, אנשים קוראים לא פעם את קלף האוהבים כהבטחה לרומנטיקה. הוא יכול לדבר על אהבה, והרשימה הקצרה של המשמעויות שמונה וייט נפתחת ב"משיכה, אהבה, יופי". אבל התמונה ממשיכה להצביע אל מעבר לרומנטיקה, אל מה שנמצא מתחתיה: בחירה.

וייט עצמו פונה אל אחד מסיפורי הבחירה העתיקים ביותר שיש, אדם וחוה בגן. העץ עם הפירות והנחש שייך לסיפור הזה. זו המשיכה של מה שנראה מתוק וקרוב, בהישג יד. עץ הלהבות הוא משיכה מסוג אחר: תשוקה, חום, הדבר שגורם ללב לדהור. אף אחד מהעצים אינו פשוט רע. מתיקות ואש הן שתיהן חלק מלהיות בחיים. שתי הדמויות לא בורחות מהן. הן עומדות מולן, בגלוי, והמלאך נשאר מעליהן.

זה מה שנותן לקלף תחושה יציבה כל כך בעיני קוראים רבים. הוא לא מראה בחירה שנעשית בסתר או בחיפזון. הוא מראה בחירה שנעשית כשהכול גלוי: הפיתוי, הרצון, האדם האחר, ומשהו גבוה יותר שאנחנו נותנים לו דין וחשבון. אפשר לקרוא לזה ערכים, מצפון, אמונה, או פשוט האדם שאנחנו מקווים להיות.

כל כן הוא גם לא

האוהבים הוא קלף מספר 6, והוא שואל שאלה שקטה ורצינית: למה אנחנו אומרים כן? כל כן סוגר דלת אחרת. לומר כן לעוד פרויקט פירושו לומר לא לערב אחד. לומר כן לחברות שמרוקנת אותנו פירושו לומר לא למנוחה. לומר כן לחיים שמישהו אחר מצפה שנחיה יכול להיות, לאט לאט, לומר לא לחיים שלנו.

כך גם עם האנשים שאנחנו בוחרים. בני זוג, חברים, עבודה, הקולות שאנחנו מכניסים אל הימים שלנו. הקלף מצייר שתי דמויות "חשופות זו לפני זו", ושווה לשמור את הביטוי הזה קרוב. בחירה בלב שלם היא בחירה שאפשר לעשות כשרואים אותנו במלואנו. אם היינו עושים אותה רק בתחפושת, כשחלק מאיתנו מוסתר, כדאי לשים לב לזה.

וייט חותם את המשמעויות הישרות של הקלף בצירוף קצר שקל לדלג עליו: "ניסיונות שהתגברו עליהם". לא ניסיונות שנחסכו. האוהבים אינו קלף של בחירות שאינן עולות דבר. זה קלף של בחירות שאפשר לעמוד בתוכן גם אחר כך.

מה הקלף לא יכול לומר

טבעי לקוות שהקלף הזה אומר משהו על אדם מסוים אחד. הוא לא יכול. שום תמונה לא יודעת מה מישהו אחר מרגיש, או אם מערכת יחסים תקרה. מה שהאוהבים כן יכול לעשות הוא להחזיר את השאלה, בעדינות, אלינו. לא "האם יבחרו בי?" אלא "מה הבחירה שלי, והאם היא תואמת את מה שחשוב לי?" עוד שאלות ברוח הזאת מחכות בשאלות להתבוננות על אהבה.

עוזר גם להניח אותו לצד שתי חרבות, קלף שבו דמות יחידה יושבת עם כיסוי על העיניים, שתי חרבות מוצלבות על הלב, ומסרבת להביט. הקלף ההוא מחזיק בחירה שקפאה במקומה. האוהבים עומדים בעיניים פקוחות. ואם מה שהלב מבקש הוא פחות החלטה ויותר מפגש, כדאי לקרוא אחר כך את שני גביעים, אהבה ומפגש אמיתי.

שלושה דברים קטנים לשבוע הזה

לפנות מקום לפני כן אחד. בפעם הבאה שמבקשים מאיתנו משהו, אפשר לנסות: "אבדוק ואחזור עם תשובה הערב." ואז, בתוך המרווח הזה, לשאול את עצמנו אם אנחנו רוצים לעשות את זה, או רק רוצים להימנע מלומר לא. שתי התשובות מותרות.

להביט לאן הלכו הערבים. השבוע שלנו הוא כבר תיעוד של בחירות. לעבור בזיכרון על שבעת הערבים האחרונים ולשים לב אילו מהם הרגישו שלנו. גם לראות את הדפוס היא סוג של בחירה.

לומר בקול כן אחד בלב שלם. למצוא אדם, תוכנית או הרגל קטן שאנחנו באמת שמחים בהם, ולומר את זה בפשטות. לומר לחברים קרובים כמה טוב שהם בחיים שלנו. לומר לעצמנו שאנחנו שומרים על הליכת הבוקר. כן שנאמר בבירור מרגיש בדרך כלל אחרת מכן שפשוט קרה.

ההר במרחק

עוד מבט אחד בקלף. בין שתי הדמויות, הרחק, ההר עדיין שם. איש בתמונה עוד לא מטפס עליו. הם עומדים על האדמה שיש להם, באור שיש להם, והבחירה עדיין לפניהם.

כך נראית רוב הבחירה האמיתית. כמעט אף פעם לא בוחרים פעם אחת וגמרנו. בוחרים שוב בבוקר, ושוב כשנעשה קשה, ושוב בימים הרגילים שבהם נדמה ששום דבר לא מונח על הכף. אהבה, בקלף הזה, היא פחות משהו שקורה לנו ויותר משהו שאנחנו ממשיכים לבחור בו.

את המשמעות המלאה של האוהבים אפשר לקרוא מתי שרוצים. ובפעם הבאה שכן עולה על השפתיים, אפשר לתת לו לחכות נשימה אחת, מספיק זמן כדי לדעת שהוא באמת שלנו.