עשרה גביעים ומה זה בעצם בית

כמעט בכל רחוב, בשעת בין ערביים, עוברים ליד הערבים של אנשים אחרים. בחלון אחד, מטבח עם אדים על הזכוכית. בחלון אחר, כמה ראשים רכונים מעל שולחן, ומישהו צוחק ממשהו שאי אפשר לשמוע. מהמדרכה, בקור, החדרים האלה יכולים להיראות כמו התשובה כולה: ככה בית אמור להיראות, ונדמה שלכל השאר יש אחד כזה.

רבים מאיתנו נושאים תמונה כזאת איפשהו בפנים. היא נוטה להתחזק ככל שהחגים מתקרבים והפרסומות מתמלאות בשולחנות ארוכים ובסוודרים תואמים. בטארוט יש קלף שיכול להיראות, במבט ראשון, כמו אותה תמונה בדיוק: עשרה גביעים. אבל כשמתבוננים בו עוד קצת, הוא אומר משהו רחום יותר.

מתחת לקשת

בקלף ריידר-וייט-סמית׳ משנת 1909, עשרה גביעים נמתחים על פני השמיים בקשת בענן. מתחתיה עומדים גבר ואישה זה לצד זו, גבם אלינו ופניהם אל האור, זרועו סביבה, וכל אחד מהם מרים יד פנויה אחת אל השמיים, כאילו כדי לברך אותם לשלום. לידם שני ילדים אוחזים ידיים ורוקדים. מעבר להם נהר מתפתל בין שדות ירוקים, ועל גבעה בין העצים עומד בית קטן.

התיאור של וייט מתחיל בשמיים:

פליאה והתעלות. זו תחושה גדולה בשביל קלף שנראה גם כל כך ביתי. וכדאי לשים לב לפרט קטן: הילדים בכלל לא מסתכלים בקשת. הם עסוקים זה בזה, מסתובבים בריקוד משלהם. המבוגרים נפעמים מהשמיים, והילדים פשוט שמחים במקום שבו הם נמצאים. שני הדברים נכנסים באותה תמונה.

לא דיוקן

קל היה לקרוא את הקלף הזה כפרס. שני הורים, שני ילדים, בית, יום בהיר: התמונה שאמורה להיות תלויה במסדרון. למי שהמשפחה שלהם מסובכת, רחוקה, שרויה באבל או כבר איננה, הקריאה הזאת יכולה לצרוב. קלף שנדמה שהוא מכריז זה האושר יכול להרגיש כמו דלת שנסגרת.

אבל בני הזוג פונים אל הקשת, לא אלינו. אנחנו כמעט לא רואים מי הם, ואף אחד לא מספר לנו איך הגיעו לעמוד שם או מה הם לילדים. הקלף אינו דיוקן של משפחה מסוימת אחת. הוא תמונה של תחושה: רגע שבו הלב מלא ואין צורך להוסיף דבר.

גם המשמעויות שווייט מונה מצביעות לאותו כיוון. הוא כותב "שביעות רצון, מנוחת הלב כולו" ו"שלמות האהבה והחברות האנושיות". החברות עומדת שם ממש לצד האהבה. בהמשך, כמעט בדרך אגב, הוא מוסיף "העיר, הכפר או הארץ שבהם מתגורר מי ששואל". ברשימה הקצרה שלו, בית יכול להיות המקום שבו גרים לא פחות מהאנשים שגרים איתם.

שלושה סוגים של בית

עוזר להניח את הקלף הזה לצד שניים אחרים. עשרה מטבעות מראה בית כירושה: זקן עם כלביו, משפחה תחת שער מקומר, סמל אצולה על הקיר. בין משמעויותיו וייט מונה את "משכנה של משפחה". זה בית כשורשים, כמה שעובר מדור לדור.

שלושה גביעים מראה בית כצוותא: שלוש חברות בגן, מרימות את גביעיהן זו לזו. שום דבר בקלף לא אומר שהן קרובות משפחה. הן בחרו זו בזו, ומסה איטית יותר על הקלף הזה נשארת איתן עוד קצת.

עשרה גביעים נמצא בין שניהם. הבית שלו קטן ורחוק, בעומק התמונה. את החזית ממלאים לא מבנה ולא שושלת, אלא אנשים שעומדים יחד תחת אותם שמיים. רבים מכנים זאת משפחה נבחרת, ויש בקלף מקום גם לה: החברים שמבשלים יחד בחגים, השכנים שמחזיקים מפתח רזרבי, הקבוצה שנפגשת כל שבוע ושמה לב כשמישהו לא מגיע.

כשהבית כואב

אצל חלק מהאנשים, המילה בית בכלל לא רכה. היא יכולה להזכיר משפחה שמעולם לא הבינה אותם, בית שנאלצו לעזוב, או אדם שכבר איננו כאן כדי להפוך מקום לבית. אם זה המצב, עשרה גביעים לא מבקש להעמיד פנים שהדברים אחרים, והוא גם לא מונה את מה שחסר.

אולי כן יותר לתת לקלף להראות את מה שאנחנו כמהים אליו, ואז לחפש, בעדינות, איפה חלק מזה כבר קיים. שייכות מגיעה פעמים רבות בחתיכות ולא בתמונה גמורה אחת: הספה אצל חברים, בית קפה מוכר, קול בטלפון שמכיר את הקול שלנו. גם חתיכות נחשבות. אם יש בזה גם אבל, המסה שלנו על טארוט ואבל יכולה ללוות. ואם הבית אינו מקום בטוח כרגע, האנשים שמופיעים בדף הבטיחות שלנו יכולים לעזור, בחינם ובחיסיון.

כמה דברים קטנים לשבוע הזה

לשים לב איפה נושמים לרווחה. בימים הקרובים, לשים לב לרגעים שבהם הגוף משתחרר בלי שביקשו ממנו: חדר מסוים, אדם מסוים, הליכה מסוימת. אלה רמזים למקומות שבהם הבית כבר נמצא בשבילנו, גם אם אף אחד אחר לא היה קורא להם כך.

להוסיף צלחת לשולחן. בית הוא משהו שאנחנו יוצרים זה בשביל זה, לא רק משהו שמוצאים. להזמין אדם אחד לארוחה רגילה, או להביא מרק למי שעובר שבוע קשה. זה לא צריך להיות חגיגה. הגביעים בקלף הזה מלאים, בין השאר, כי יש מתחתם כל כך הרבה אנשים.

לחמם פינה אחת. למי שגרים לבד, או במקום שעוד לא מרגיש שלהם, אפשר לבחור פינה קטנה אחת ולטפח אותה: מנורה אהובה, עציץ, כיסא ליד החלון ושמיכה עליו. להרגיש בבית עם עצמנו זה גם סוג של בית, והוא הולך איתנו לכל מקום.

השמיים כולם

להביט בקלף עוד פעם אחת. הקשת נמתחת מעל כל מי שבתמונה, השניים שמביטים למעלה והשניים שעסוקים מדי בריקוד כדי לשים לב. היא לא בודקת מי שייך מתחתיה.

אולי בית הוא פחות תמונה שצריך להיכנס לתוכה, ויותר שמיים רחבים מספיק כדי לעמוד תחתם, עם כמה אנשים קרובים, ועם מקום לעוד.

בדף הקלף יש עוד על עשרה גביעים, במצב ישר והפוך. ואם קשר אחד מסוים מעסיק את המחשבות, אפשר לשהות קצת עם שני גביעים והמפגש האמיתי.