אס הגביעים ולב שנפתח מחדש

לזמן מה, אולי לזמן ארוך, הסתדרנו עם מעט מאוד רגש. לא עצב, בדיוק. משהו שטוח יותר. עונים להודעות, הולכים לעבודה, אומרים "בסדר" ובדרך כלל גם מתכוונים לזה, והחלק שבנו שפעם התרגש מדברים השתתק, כמו שבית משתתק כשמכבים בו את החימום.

ואז, באחר צהריים רגיל אחד, זה חוזר בלי לבקש רשות. שיר שמתנגן בחנות. שכן שזוכר איך קוראים לנו. אדם זר שמחזיק את הדלת ומחייך כאילו הוא באמת מתכוון לזה. הגרון נחנק, העיניים צורבות, ומגלים בהפתעה, כמעט במבוכה, שעדיין יש שם בפנים כל כך הרבה.

רבים מאיתנו מכירים את הרגע הזה. הטארוט נותן לו תמונה: גביע אחד, מושט מתוך ענן, עולה על גדותיו.

התמונה

בקלף הזה מחפיסת ריידר-וייט-סמית׳ משנת 1909, יד נשלחת מתוך ענן קטן. היא אוחזת גביע זהב, והמים גולשים מעל שפתו בזרמים שנופלים אל בריכה שמתחת, ועליה צפים נופרים. מלמעלה צוללת יונה לבנה, ראשה תחילה, אל הגביע, ובמקורה רקיק עגול שמסומן בצלב. טיפות קטנות תלויות באוויר מכל עבר, כמו גשם דק שעוד לא החליט איפה לנחות.

וייט מתאר את הקלף בנשימה ארוכה אחת:

המים מתחת, ועליהם נופרים; היד יוצאת מן הענן ומחזיקה בכף ידה את הגביע, וממנו נשפכים ארבעה זרמים; יונה, הנושאת במקורה לחם קודש מסומן בצלב, יורדת להניח את הרקיק בגביע; טל של מים יורד מכל עבר.

הוא סופר ארבעה זרמים, אף שרוב האנשים מוצאים בציור חמישה, וקוראים רבים קושרים אותם לחמשת החושים.

בכף היד

כדאי להביט ביד. היא לא לופתת את הגביע ולא מניפה אותו כמו גביע בטקס ניצחון. במילים של וייט היא מחזיקה אותו "בכף ידה", וכך נושאים דבר שמתכוונים לתת. איש בתמונה לא הרוויח אותו. הוא פשוט מגיע, ממקום שנמצא קצת מעבר לטווח הראייה, ומוגש.

וזה יכול להיות החלק הקשה ביותר בלב שנפתח אחרי עונה סגורה. לא בדיוק להרגיש, אלא לקבל. כשמסתדרים לבד זמן רב, טוב לב יכול להרגיש כמו חוב. מישהו קרוב מביא אוכל, ואנחנו כבר מתכננים איך להחזיר. מישהו אומר עלינו משהו חם, ואנחנו ממהרים להדוף אותו. אס הגביעים מראה מתנה שאין לצידה פנקס חשבונות.

יותר ממה שהגביע יכול להכיל

המים לא נשארים בגביע. הגביע הזה עולה על גדותיו, ומה שגולש ממנו הוא מה שמגיע אל הנופרים.

רגשות שחוזרים אחרי קהות ארוכה מגיעים לא פעם בדיוק כך: יותר מדי בבת אחת, ובמקומות הלא נכונים. בוכים מול פרסומת. צוחקים יותר מדי זמן על משהו קטן. זה יכול להיראות כאילו משהו השתבש, כשאולי זה רק גביע שהיה יבש זמן מה ולומד שוב להחזיק מים. רק כך המים מגיעים לאנשהו.

רשימת המשמעויות שווייט נותן לאס נפתחת במילים "בית הלב האמיתי, שמחה, שביעות רצון, משכן, מזון". משכן ומזון הן מילים ביתיות להניח לצד שמחה. הן מרמזות שלב פתוח הוא פחות זיקוקים בשמיים ויותר מקום לחיות בו, מקום חם ושבע.

היונה והנופרים

היונה יורדת ראשה תחילה, כאילו אינה יכולה לחכות. מימים ימימה סימלו יונים שלום, ובאמנות הנוצרית גם את רוח הקודש, והרקיק שהיא נושאת הוא לחם המיסה. אין צורך לחלוק את האמונה הזאת כדי להרגיש מה התמונה אומרת: שיש דברים טובים שיורדים אלינו בלי שביקשנו, קטנים מספיק כדי להיכנס במקור.

למטה, הנופרים נחים פתוחים על פני המים. השורשים שלהם נטועים בבוץ של הבריכה, הרחק מהעין, והפרחים שוכבים על פני המים, פתוחים אל הטיפות. זו תמונה שקטה של לב אחרי תקופה קשה: עדיין נטוע בכל מה שקרה, ופתוח בכל זאת.

על אהבה חדשה

אנשים רבים פוגשים את הקלף הזה מתוך תקווה לאהבה, ולעיתים קרובות קוראים אותו כאהבה חדשה: ניצוץ ראשון, רוך שעוד לא היה, התחלה. אבל כדאי לשים לב איפה הקלף מציב את האהבה. אין בתמונה אדם שני. יש גביע אחד, והוא מתמלא.

מה שאס הגביעים יכול לדבר אליו הוא הצד שלנו: היכולת להרגיש, לרצות, להתרגש, שחוזרת. הוא אינו יכול לומר מי יגיע או מה מישהו אחר מרגיש. הקלף הבא בסדרה, שני גביעים, מראה שני אנשים שמגישים זה לזה את גביעיהם; שני גביעים ומפגש אמיתי היא המסה שנשארת עם המפגש הזה. האס בא קודם. לפני שאפשר לחלוק גביע, צריך שיהיה בו משהו, וסדרת הגביעים מכילה כל סוג של אהבה: לחבר, לילד, לעבודה, למקום.

עוד קלף שמוזג

גם בכוכב מוזגים מים. הדמות כורעת על שפת בריכה ומטה שני כדים גדולים אל המים ואל האדמה שלצידם, והמזיגה שלה מרגישה כמו החלמה אחרי משהו נורא. בכוכב היא מוזגת בידיים שלה. באס, היד יוצאת מתוך ענן, והמזיגה ניתנת במתנה. ריפוי מבקש לא פעם את שניהם: את העבודה שעושים בעצמנו, ואת החסד שמניחים לו להיכנס.

כמה דברים לשבוע הזה

לתת למחווה טובה אחת לנחות. בפעם הבאה שמישהו מציע משהו קטן, קפה, מחמאה, עזרה עם תיק כבד, לומר תודה ולעצור שם. לא להסביר למה לא היה בזה צורך, ולא לתכנן איך להחזיר. לשים לב איך זה מרגיש להיות הבריכה, לרגע אחד.

לתת לרגש להגיע עד הסוף. אם שיר או סצנה נתקעים בגרון, להישאר איתם במקום לכבות אותם. לא צריך להבין. אולי אלה פשוט מים שמוצאים את דרכם חזרה.

לחפש את הטיפות. הקלף מלא בטיפות קטנות שנופלות. פעם ביום, לתפוס רגע קטן אחד שנגע בנו: ריח, קול, האור בשעה מסוימת של היום.

אם הקהות נמשכת שבועות, כדאי לדבר על זה עם רופא או רופאה, או עם מישהו שסומכים עליו. בדף הבטיחות שלנו יש קווי סיוע חינמיים לימים הקשים יותר.

הגביע הפתוח

אס הגביעים לא מבקש החלמה, או אהבה, או הכרת תודה. הוא מראה גביע בלי מכסה, מושט, עולה על גדותיו. לב שהיה סגור יכול להיפתח לאט, טיפה אחר טיפה, ולהישאר אותו לב.

לא צריך למלא את הגביע לבד. צריך רק להשאיר אותו פתוח.

אפשר לקרוא את המשמעות המלאה של אס הגביעים, או, לצד העדין יותר של רגש עמוק, את המסה על מלכת הגביעים והרוך.