שמונה גביעים: לעזוב את מה שכבר לא מספיק

כמה מההחלטות הקשות ביותר אינן בין דבר טוב לדבר רע. הן בין משהו טוב דיו לבין משהו שעוד אין לנו שם בשבילו. העבודה בסדר. יש רוך בזוגיות. העיר נוחה. שום דבר לא ממש לא בסדר. ובכל זאת, שוב ושוב חוזרת התחושה שזה לא המקום שבו נכון לנו להישאר.

לעזוב מצב רע דורש אומץ. לעזוב מצב טוב דיו דורש אומץ מסוג אחר, כי ייתכן שאף אחד מסביב לא יבין למה ללכת.

שמונה גביעים, ורווח אחד

בעיצוב משנת 1909, דמות בגלימה אדומה מתרחקת מאיתנו בלילה, נשענת על מטה ופונה אל גבעות סלעיות. מאחוריה, ליד המים, ניצבים שמונה גביעים מסודרים בקפידה: חמישה בשורה התחתונה, ושלושה מעליהם. הסידור אינו מקרי. מישהו בנה את זה. ובשורה העליונה יש רווח, מקום שבו יכול היה לעמוד גביע, ואיננו.

מעל הכול תלוי ירח בעל פנים, מביט מטה, והמים שלמטה מחזירים את האור העמום.

א. א. וייט תיאר את הדמות בקצרה: ״איש שמראהו מדוכדך נוטש את גביעי אושרו, יוזמתו, מפעלו או עיסוקו הקודם.״ הוא לא בורח מאסון. הוא נוטש את אושרו שלו. זה מה שמעניק לקלף הזה את הרוך שלו. הוא מתרחק ממשהו שבדרכו אכן הסב לו אושר.

הגביע החסר

לא פעם, בפרשנות לקלף, מצביעים על הרווח בשורה העליונה כמפתח לתמונה כולה. הכול שם, העשייה, הנוחות, ההישגים, חוץ מדבר אחד. והגביע החסר הזה מתגלה כחשוב יותר מכל שמונת הגביעים האחרים.

רבים מכירים את התחושה הזאת. קריירה שנראית מוצלחת אבל כבר אין בה משמעות. זוגיות שיש בה חום אבל כבר אין בה צמיחה. חיים מלאים שאינם ממש שלנו. מבחוץ הכול נראה שלם. מבפנים, העין חוזרת שוב ושוב אל הרווח.

מה וייט ראה

ההערות של וייט על ניבוי עתידות באמצעות הקלף הזה מעמיקות במיוחד. הוא מודה שפירושים אחרים לקלף ״מנוגדים לחלוטין״, ואז מוסיף:

עניין שנחשב חשוב הוא למעשה בעל חשיבות מועטה. לא פעם זה מה שמתגלה כשמתרחקים. הדבר שהיינו בטוחים שאי אפשר לעזוב מתברר, ממרחק קטן, כמשהו שכבל אותנו פחות מכפי שחשבנו. ומה שפחדנו לאבד עשוי להתגלות כדבר שאפשר לקחת איתנו.

ללכת בלילה

הדמות הולכת בלילה, לאור הירח, ולא בשמש בהירה. יש בזה משהו מוכר. החלטות כאלה מתקבלות לעתים רחוקות בבהירות מלאה. הן מתקבלות באור חלקי, עם ספק, ולא פעם בלי תמונה ברורה של מה שמחכה מעבר לגבעות.

כדאי לשים לב גם לכך שהדמות הולכת, לא רצה. אין בהלה בתמונה. עזיבה שקולה מתרחשת לא פעם לאט: החלטה שמתגבשת במשך חודשים, פנייה הדרגתית לכיוון אחר, דלת שנסגרת בעדינות.

מותר גם להישאר

קלף שמונה גביעים אינו הוראה לעזוב כל דבר שאינו מושלם. לפעמים אפשר למלא את החסר במקום שבו אנחנו נמצאים: שיחה שצריכה להתקיים, שינוי בתוך העבודה במקום עבודה חדשה, תקופה חדשה באותה זוגיות. הקלף שואל שאלה כנה, לא דרמטית: האם אפשר למצוא כאן את הגביע החסר, או שאפשר למצוא אותו רק אם נלך?

כשלא בטוח לעזוב

אם המקום שרוצים לעזוב הוא קשר שיש בו פחד, שליטה או פגיעה, חשוב לא לתכנן את העזיבה לבד. התקופה שסביב העזיבה עלולה להיות המסוכנת ביותר, ולכן חשוב לתכנן בזהירות. שירות סיוע או קו תמיכה בתחום האלימות במשפחה יכול לעזור לתכנן בסודיות, כולל איך לשמור את התוכנית פרטית, כך שהאדם האחר לא יגלה אותה. אם יש מי שבודק את הטלפון או את המחשב, חשוב להשתמש במכשיר שהאדם הזה לא יכול לראות ואין לו גישה אליו. אם יש סכנה עכשיו, יש להתקשר לשירותי החירום: למשטרה בטלפון 100, ולמד״א בטלפון 101 אם נדרש סיוע רפואי דחוף. בדף הבטיחות אפשר למצוא מקומות לפנות אליהם.

אל הגבעות

המבט בקלף הולך בעקבות הדמות: במעלה הדרך, אל הגבעות, לתוך הלילה, עם מטה ואור ירח בלבד. אין לה ידיעה ברורה מה מחכה שם. ובכל זאת היא הולכת, בעדינות, ונושאת איתה את כל מה שלמדה משמונת הגביעים שבנתה.

אם הערב הגביעים שלנו ניצבים לפנינו, והמבט חוזר שוב ושוב אל הרווח, אין חובה להחליט דבר עדיין. אפשר רק להודות בכנות במה שחסר.

אפשר לקרוא את המשמעות המלאה של שמונה גביעים, או, על מה שבא אחרי העזיבה, את שש חרבות: להמשיך הלאה, לאט.