הקיסרית והדאגה לעצמנו

יש אנשים שכולם נשענים עליהם. הם זוכרים ימי הולדת, מביאים מרק, עונים לטלפון באמצע הלילה, מחזיקים את המשפחה יחד ודואגים שהצוות ימשיך לתפקד. כשזה התפקיד שלנו, אנחנו מכירים היטב את העייפות המיוחדת שבאה איתו: לא דרמטית, לא פתאומית, אלא התרוקנות איטית, כמו באר ששואבים ממנה מים בכל יום, ורק לעתים רחוקות מתמלאת מחדש.

יש בטארוט קלף שכמעט כולו דאגה וטיפול, והדאגה הזאת אינה מופנית רק לאחרים.

אישה בשדה מבשיל

בעיצוב משנת 1909, הקיסרית יושבת באוויר הפתוח על כס שעליו נערמו כריות רכות. היא לובשת שמלה ארוכה וזורמת בדוגמת רימונים, ועל ראשה כתר של שנים עשר כוכבים. לצדה מונח מגן בצורת לב, ועליו הסמל של ונוס. לפניה מבשיל שדה תבואה, ומאחוריה, בין עצים גבוהים, נחל יורד במפל קטן.

א. א. וייט תיאר אותה כ״דמות רבת הוד, יושבת״, והוסיף את פרטי הנוף:

(באנגלית בריטית, המילה ״corn״ מציינת תבואה בכלל, וסמית' ציירה כאן שדה חיטה.)

היא יושבת ונחה

הדבר הראשון שכדאי לשים לב אליו פשוט מאוד. הקיסרית נחה. היא לא מעבדת את השדה, לא נושאת מים ולא מטפלת באיש. היא נשענת לאחור בין הכריות, והשדה מבשיל גם כך.

למי שרגילים להחזיק הכול, התמונה הזאת עשויה להיראות מוזרה. בקלף הזה, צמיחה לא נובעת ממאמץ בלתי פוסק. היא באה מטיפול בזמן הנכון ואחריו מנוחה, בזמן שהשמש, המים ועונת השנה עושים את שלהם. החיטה לא צריכה שהקיסרית תעמוד מעליה כל הזמן. היא צריכה שהקיסרית תזרע אותה, ואז תאפשר לה לצמוח.

לאנשים שמטפלים באחרים קשה לפעמים להאמין שזה נכון גם לגביהם. אם נעצור, משהו ייפול. אם ננוח, נאכזב מישהו. לפעמים זה נכון לשעה או ליום. אבל שדה שמעבדים בלי מנוחה מתדלדל בסופו של דבר, וכך גם אנחנו. וכשבאמת אי אפשר להתרחק, כי האדם שבטיפולנו זקוק לנו בכל שעה, גם חמש דקות של דאגה לעצמנו נחשבות.

דאגה בשני הכיוונים

נהוג לראות בקיסרית קלף של טיפוח והזנה, של אימהות ויצירה, של גנים וצמיחה. קל לקרוא את כל זה רק כלפי חוץ: היא דואגת לאחרים. אבל כדאי להתבונן במה שסביבה. כל מה שבתמונה דואג גם לה: הכריות, צל העצים, הנחל הקרוב, השדה החמים. המקום מחזיק אותה לא פחות משהיא מחזיקה אותו.

לקבל דאגה אינו פרס שמגיע לנו רק אחרי שדאגנו לכל השאר. זה חלק מאותו מעגל. לדאגה שאנחנו נותנים יש מקור, וגם המקור הזה זקוק לטיפול.

דאגה קטנה וממשית

״טיפול עצמי״ הפך לביטוי שלפעמים נשמע כמו פרסומת: מוצרים, שגרות, דברים לקנות. הגרסה של הקיסרית פשוטה ועתיקה הרבה יותר. אוכל, מנוחה, יופי, יציאה החוצה, מגע של משהו עדין. שום דבר מזה לא חייב להיות יקר או מושלם.

כשהבאר מתרוקנת

לפעמים העייפות הופכת למשהו נוסף: תשישות שהשינה לא מתקנת, קהות כלפי האנשים שאנחנו אוהבים, תחושה שלא נשאר בנו עוד דבר. שחיקה ותשישות של מי שמטפלים באחרים הן מצבים ממשיים, ולא כישלון אישי. אם זה המצב, כדאי לדבר עם רופא או רופאה ועם האנשים שסביבנו, או לפנות לשירותי תמיכה לבני משפחה מטפלים ולשירותים שמאפשרים הפוגה מהטיפול, כדי לבדוק איך אפשר לחלק את העומס. לא פעם קיימים שירותי תמיכה למטפלים עצמם, בלי שהם יודעים עליהם.

ואם התשישות הפכה למחשבות על כך שאין רצון להמשיך, חשוב לפנות לעזרה עוד היום. אפשר להתקשר לער״ן, עזרה ראשונה נפשית, בטלפון 1201 ולקבל תמיכה ללא תשלום ובסודיות. במצב של סכנה מיידית יש להתקשר למד״א בטלפון 101 או למשטרה בטלפון 100. בדף הבטיחות מופיעים גם שירותי תמיכה ללא תשלום ובסודיות במדינות רבות.

המים הנופלים

מאחורי הקיסרית, הנחל ממשיך ליפול אל הבריכה. אולי זה לב הקלף: מים שממשיכים להגיע, ממלאים את מה שהתרוקן. השדה שלפניה מבשיל כי משהו מאחוריה ממשיך להזין אותו.

הקלף לא מבקש שנפסיק לדאוג. הוא מבקש שנאפשר למים להגיע גם אלינו.

אפשר לקרוא את המשמעות המלאה של הקיסרית, או להמשיך לעוד מסה עדינה, השמש והשמחות הקטנות.