אביר הגביעים: ללכת אחרי הלב

מישהו בצד השני של החדר צוחק מאותה בדיחה שגרמה לנו לצחוק, או שעוברים ליד חנות קטנה עם שלט בחלון, ומשהו בפנים נוטה קדימה. עוד לא קרה כלום. ובכל זאת, עתיד קטן ושלם נפרש בתוך שניות: השיחות שאולי יהיו, העיר שאולי נגור בה, האדם שאולי נהיה. זה מתוק וקצת מסחרר. חלק מאיתנו רוצה לצאת לדרך מיד. חלק אחר שואל בשקט אם משהו מכל זה אמיתי.

זה לא חייב להיות אדם. רבים מאיתנו התאהבו באותה עוצמה בקורס, בבית שראינו פעם אחת, או בשיר שאנחנו רוצים לכתוב.

לטארוט יש דיוקן של הנטייה הזאת קדימה. זה אביר הגביעים.

סוס איטי

בציור של פמלה קולמן סמית׳, אביר צעיר בשריון רוכב על סוס לבן בשטח פתוח. הוא מחזיק גביע אחד לפניו, בזרוע מושטת, כמו שנושאים משהו מלא עד שפתו אל מישהו שמחכה ליד שולחן. כנפיים קטנות עולות מהקסדה שלו, ויש כנפיים גם בעקביו. לפניו נחל חוצה את האדמה, ומעבר לו הגבעות נמוכות ורכות.

קוראים רבים שמים לב קודם כול לקצב. יש בחפיסה אבירים שדוהרים או שהסוס שלהם מזדקף על רגליו האחוריות. הסוס הזה הולך. שום דבר בתמונה לא ממהר. וייט ראה את אותו שקט:

חינני, אך לא לוחמני; רוכב בשקט, חובש קסדה מכונפת, ורומז לאותם חסדים נעלים של הדמיון שמאפיינים לעיתים את הקלף הזה.

רוכב בשקט. זו הוראה יפה לרגש, אם רוצים לקבל אותה ככזאת. גביע מלא כל כך אי אפשר לשאת בדהרה.

הגביע המושט

האביר לא שותה מהגביע שלו, וגם לא מצמיד אותו לחזה. הוא מחזיק אותו לפניו, במקום שבו כל אחד יכול לראות אותו. מה שיש בו כבר בדרך להיות מוגש.

זה הצד הרומנטי שבנו במיטבו. לא החלק שמחכה שיבחרו בו, אלא החלק שמביא משהו: הזמנה, מילה טובה, תוכנית ליום שבת. בין המשמעויות שוייט נתן לאביר הזה מופיעות ״הזמנה״ ו״הצעה״, שתיהן מילים של תנועה. משהו נישא מלב אחד אל העולם.

הרשימה של וייט נפתחת ב״הגעה, התקרבות״, ורבים קוראים את הקלף כבשורה על מישהו שנמצא בדרך. במגזין הזה אנחנו קוראים אותו כתמונה של משהו בתוכנו: הצד שמתקרב, שמתרגש, שיוצא לדרך ונושא איתו את מה שהוא מרגיש. הקלף לא יכול להודיע מי עומד להגיע. הוא יכול להראות איך אנחנו מתקרבים לדברים.

תמונות בראש

וייט מוסיף משפט כן יותר משהוא מחמיא. ״גם הוא חולם״, הוא כותב, ״אך דימויי עולם החושים רודפים אותו בחזונו״. החלומות שלו מלאים חושים: קול, פנים, החום של חדר שעוד לא נכנס אליו.

כך מרגישה לא פעם התאהבות, באדם או בדבר. אנחנו מתאהבים בחלקו באדם, ובחלקו בתמונות שאנחנו בונים סביבו. התמונות אינן שקר. הן מספרות למה אנחנו משתוקקים, וזה שווה לדעת. אבל הן נבנות בתוך הראש שלנו, והאדם האמיתי, או העבודה האמיתית, או העיר האמיתית, תמיד יהיו קצת שונים מהדימוי שהבאנו איתנו.

אם שבעה גביעים הוא שמיים עמוסים משאלות, האביר כבר בחר אחת ויצא איתה לדרך. זה אמיץ יותר מלייחל. זה גם אומר שמפגש עם המציאות מחכה לו, והחסד הגדול ביותר שהוא יכול לעשות הוא לתת לדבר האמיתי להיות אמיתי כשיגיע אליו.

כנפיים בעקבים

יש בתמונה בדיחה עדינה. לאביר הזה יש כנפיים בקסדה ובעקבים, כאילו יוכל להמריא בכל רגע. ובכל זאת הוא רוכב על סוס, והסוס הולך על האדמה.

אולי זה כל השיעור של הקלף, אם יש לו שיעור. לתת לדמיון את הכנפיים שלו. לתת לרגש להיות גדול וקצת לא מעשי. ולשמור משהו יציב מתחת: שינה, חברים שמכירים אותנו, הערכים שלנו. הלב יכול להוביל בלי לרוץ.

כדאי לשים לב גם שהנחל עדיין לפניו. הוא עוד לא חצה אותו. ללכת אחרי הלב הוא כמעט אף פעם לא קפיצה גדולה אחת. לרוב זו התקרבות איטית, עם זמן לראות את המים, להרגיש כמה הם עמוקים, ולהחליט.

מה הקלף לא יכול לומר

רבים שולפים את הקלף הזה ושואלים מה מישהו אחר מרגיש. שום קלף לא יכול לראות לתוך אדם אחר. אביר הגביעים מתאר תכונה, דרך לנוע לקראת אהבה, והוא לא אומר דבר על מי שחושבים עלינו או על מה שהם מקווים לו.

מה שהוא כן יכול לעשות הוא להפוך את השאלה. מה אנחנו נושאים, ואל מי? האם זה מוגש, או רק עובר חזרות? שני גביעים מראה מה קורה כששני אנשים מושיטים את הגביעים שלהם זה לזה. האביר מראה רק גביע אחד בדרכו. אם מישהו ירים גביע שני כדי לפגוש אותו, זה תלוי בו, לא בקלף, וזה חלק ממה שהופך הצעה לאמיתית. האוהבים מוסיף שלבחור במישהו, או במשהו, בכל הלב פירושו לבחור בעיניים פקוחות.

בקצב של הלב, השבוע

כמה דברים קטנים, אם מתחשק:

• לשים לב לאן תשומת הלב נודדת. כשהמחשבות משוטטות באוטובוס או במקלחת, לאן הן הולכות? לשם, לא פעם, מכוון הגביע. לא חייבים לפעול לפי זה.
• להציע דבר קטן אחד. מחמאה כנה, הזמנה לקפה, הודעה לחבר ותיק שאומרת שחשבנו עליו. משהו שניתן בלי לבקש דבר בחזרה.
• להניח רגל על הקרקע. אם התאהבנו ברעיון, לעשות צעד אמיתי אחד כדי לפגוש אותו באור יום. לבקר במקום. לשאול את השאלה. לדבר עם האדם עצמו ולא עם התמונה שלו. לאהוב קצת גם את הגרסה האמיתית.

רוכב בשקט

אביר הגביעים נקרא לא פעם קלף של רומנטיקה, ובצדק. אבל הרומנטיקה שלו לא ממהרת. הוא לא מסתער על הטירה. הוא רוכב לעבר משהו בזרוע מושטת, יציב מספיק כדי ששום דבר לא יישפך.

מותר לרצות דברים כל כך. מותר ללכת אחריהם. רק ללכת בקצב של הסוס, בידיים יציבות ועם קרקע מתחת לרגליים, כדי שכשמגיעים, עוד יהיה מה לתת.

אפשר לקרוא את המשמעות המלאה של אביר הגביעים, ועל שאר הדמויות בחצר, את המדריך שלנו איך לקרוא את קלפי החצר בטארוט.