שבעה גביעים: חלומות בהקיץ, בחירות וערפל המשאלות

עומדים ליד הכיור או מחכים לאוטובוס, והמחשבות נודדות מעצמן. בית קטן ליד הים. עבודה אחרת, שבה סוף סוף רואים מה אנחנו יודעים לעשות. טיול שכבר כמה פעמים כמעט הזמנו. גרסה של החיים שבה אומרים את מה שחושבים, או עוזבים, או מתחילים. לכמה דקות נעים שם מאוד. ואז האוטובוס מגיע, וחוזרים, עם קצת יותר חום בלב וגם קצת יותר עייפות.

רבים מאיתנו חיים עם ענן שלם של תמונות כאלה. ובטארוט יש קלף שנראה בדיוק כמו הענן הזה.

שבעה גביעים בענן

בקלף מחפיסת ריידר-וייט-סמית׳, שראתה אור לראשונה ב-1909, עומדת בפינה התחתונה דמות כהה, גבה אלינו, צללית שנגזרה מתוך הצל. מעליה, על גדה של ענן חיוור, נחים שבעה גביעי זהב, ובכל אחד מהם חיזיון אחר. יש טירה על סלע. יש תכשיטים שנערמו מעל שפת הגביע. יש זר ניצחון, דרקון, נחש שמתרומם מתוך הגביע שלו, ראש אדם, וקרוב לאמצע, דמות עטויה בצעיף, שנדמה שהיא מפיצה אור משלה.

את פני הדמות איננו רואים, רק את מה שהיא מביטה בו, וזה הכול בבת אחת. איש לא נגע באף גביע. הסצנה קפואה ברגע שלפני כל בחירה, כשכל אפשרות עדיין מרחפת ועדיין מושלמת.

התיאור של א. א. וייט עצמו קצר וקצת חולמני:

גביעים מוזרים של חזון, אבל הדימויים הם בעיקר אלה של רוח הדמיון.

במשמעויות הקלף הוא מנה ״חסדי פיות״ ודמיון, ואז הוסיף הסתייגות עדינה:

הישג מסוים בדרגות האלה, אך אין כאן רמז לשום דבר קבוע או ממשי.

כדאי לשים לב שהוא לא קורא לחזיונות חסרי ערך. משהו כן מושג. הוא פשוט עוד לא התגבש לדבר מוצק.

המתיקות שבענן

אפשר לקרוא את הקלף הזה כנזיפה: די לחלום בהקיץ, הגיע הזמן להתפכח. אבל התמונה אינה אכזרית. הגביעים עשויים זהב. הענן רך. הדמיון הוא אחת הנחמות העתיקות ביותר של בני האדם, ובתקופות קשות הוא יכול להיות מעין מחסה.

בחלומות בהקיץ יש גם מידע. הטירה אולי מספרת משהו על רצון בביטחון, או במקום שסוף סוף שייך לנו. הזר אולי קשור לרצון לזכות בהכרה. הדמות העטויה והזוהרת היא זו שקוראים רבים מתעכבים עליה, כי אין לה צורה ברורה בכלל. היא המשאלה שקשה לתת לה שם, התחושה שמשהו אחר אמור לחכות שם בחוץ.

שום דבר מזה אינו טיפשי. הצרה מתחילה רק כשהענן הופך למקום שבו חיים.

הערפל של יותר מדי גביעים

כדאי להביט שוב בדמות. היא לא ממש סובלת. היא תלויה באוויר. כששבע אפשרויות בוהקות לפניה, לבחור באחת פירושו להשאיר שש אחרות באוויר, ולכן, בינתיים, היא לא בוחרת באף אחת.

זו תחושה מוכרת. כשכל דרך נראית אפשרית, כל דרך נראית גם כמו אובדן. להשאיר את כולן בדמיון מרגיש בטוח יותר מלנסות אחת, כי חלום שמעולם לא ניסינו לא יוכל לאכזב אותנו.

הקלף שתי חרבות מראה את הדרך ההפוכה להיתקע. וייט מתאר שם ״דמות נשית מכוסת עיניים״ שמאזנת שני להבים, עיניה קשורות וגבה אל הים. היא לא מצליחה להחליט כי היא לא מוכנה להביט. הדמות בשבעה גביעים לא מצליחה להחליט כי היא מביטה ביותר מדי. האחת עוצמת עיניים, השנייה לא מסוגלת להפסיק לבהות. שתיהן מחכות שהבחירה תיעשה מעצמה.

ויש גם הגביעים שאינם מה שהם נראים. נחש ודרקון יושבים בענן ממש ליד התכשיטים. יש חלומות בהקיץ מפחידים, והם זוהרים בדיוק כמו אלה המלאים בתקווה. וייט קשר את הירח לחיי הדמיון, ושבעה גביעים מרגיש כמו פינה קטנה ופרטית באותו אור ירח. המסה הארוכה שלנו על קלף הירח ממשיכה הלאה בשביל הזה.

משאלה או בריחה

אז איך מבחינים בין משאלה אמיתית לבין דרך יפה לברוח? אין מבחן שמכריע את זה, ואותה תמונה יכולה להיות גם זו וגם זו בזמנים שונים. אבל כמה שאלות יכולות לעזור.

משאלה אמיתית שורדת בדרך כלל גם את החלקים המשעממים. אפשר לדמיין את בית החלומות ביום שלישי גשום בפברואר, עם כלים בכיור ומרזב שדולף. אם עדיין רוצים אותו, זה אומר משהו. בריחה נוטה להתפרק ברגע שמכניסים לתוכה את החיים הרגילים, כי בדיוק מפני החיים הרגילים היא הגנה עלינו.

משאלה אמיתית לא פעם מבקשת מאיתנו משהו. בריחה מבקשת בעיקר להמשיך לדמיין. אם חלום בהקיץ מגיע עם צעד ראשון, קטן ככל שיהיה, אולי הוא מוביל לאנשהו. אם הוא חוזר רק ברגעים של תשישות או של כאב, ונעלם כשיש מנוחה, אולי הוא יותר מקום רך לנחות בו מאשר כיוון. גם זה מותר. מקום רך לנחות בו הוא לא דבר של מה בכך.

להוריד גביע אחד השבוע

הנה כמה דברים קטנים לשים לב אליהם או לנסות בימים הקרובים.

לספור את הגביעים. לא כדי לשפוט אותם, רק כדי לראות כמה מהם מרחפים עכשיו, וכולם שואבים בשקט מאותה תשומת לב.

לתת לאחד לרדת אל השולחן. לבחור גביע אחד ולתת לו השבוע פעולה אמיתית ורגילה אחת: מייל, שיחת טלפון כדי לברר מחיר, שעה בשבת, ספר מהספרייה. לא את כל החלום. צעד אחד שמניח עליו קצת משקל.

להשאיר את האחרים בענן, בעדינות. הבחירה בגביע אחד לא הורסת את השאר. הם יכולים לחכות. רק מחליטים איזה מהם יקבל בינתיים את הידיים שלנו.

למי שרוצה דרך איטית יותר לשקול שתי דרכים אמיתיות, הפריסה שלנו לקבלת החלטה מניחה אותן זו לצד זו, והמסה על האוהבים והבחירה מתבוננת במה זה אומר לומר כן בלב שלם.

הדמות שבצל

הדמות בקלף כהה כי היא עומדת מחוץ לאור של החזיונות שלה. אבל היא גם הדבר היחיד בתמונה שהוא אמיתי. הטירה והתכשיטים עשויים ענן. הדמות שמביטה בהם עשויה מאותו חומר שממנו אנחנו עשויים.

חלום נעשה שלנו רק כשהוא עולה לנו קצת זמן ביום רגיל. לבחור גביע אחד, ולשאת אותו הביתה.

אפשר לקרוא את המשמעות המלאה של שבעה גביעים.