תשע חרבות והמחשבות של שלוש לפנות בוקר

יש שעה מסוימת, בדרך כלל איפשהו בין שתיים לארבע לפנות בוקר, שבה הראש פונה נגד עצמו. כל מה שנראה סביר לגמרי בארוחת הערב הופך פתאום לעצום. הודעה ששלחנו נשמעת טיפשית. כאב קטן הופך למחלה. ויכוח של כלום הופך לסוף של חברות. שוכבים שם, ערים לגמרי, והמחשבות מסתדרות אחת אחרי השנייה כמו להבים על קיר.

אם יש קלף אחד בטארוט שמכיר את השעה הזאת, זה קלף תשע חרבות.

(אם הלילה הזה הוא יותר מדאגה, ויש תחושה של סכנה, אפשר לדלג ישר אל עזרה שזמינה עכשיו, גם בשעה הזאת.)

מה הקלף מראה

בקלף של ריידר-וייט-סמית' משנת 1909 יושבת דמות זקופה במיטה, וידיה מכסות את פניה. מאחוריה, על קיר שחור, תלויות תשע חרבות לרוחב, אחת מעל השנייה. השמיכה שלה מכוסה ורדים ובסמלי כוכבי הלכת והמזלות. בצד המיטה מגולפות דמויות קטנות שנאבקות זו בזו.

התיאור של א. א. וייט קצר וחמור:

"כמי שאין מכאוב כמכאובה." זו בדיוק התחושה באמצע הלילה: כאילו אף אחד, אף פעם, לא פחד כל כך ולא היה לבד כל כך.

החרבות לא נוגעות בה

אבל כדאי להתבונן שוב בתמונה, ואז מתגלה דבר שקוראות וקוראים רבים מצביעים עליו. החרבות נמצאות על הקיר. אף אחת מהן לא נעוצה בה. אף אחת מהן אפילו לא מכוונת אליה. הן תלויות שם, חדות וכבדות ורבות, אבל היא לא פצועה.

זה דבר שכדאי לזכור כשמדובר בחרדה. המחשבות אמיתיות, והן מפחידות, והן אינן זהות לאירועים שהן מתארות. דאגה מפני אובדן העבודה איננה אובדן העבודה. הפחד שמישהו כועס עלינו איננו הכעס שלו. בשלוש לפנות בוקר הראש מוחק את ההבדל הזה. הקלף שומר עליו, בשקט.

אפשר להשוות אותו לקלף הבא בסדרה, עשר חרבות, שבו דמות שוכבת על פניה ועשר חרבות נעוצות בגבה. הקלף ההוא עוסק במשהו שבאמת קרה, סוף אמיתי או מכה אמיתית. קלף תשע חרבות עוסק באימה שלפני שמשהו קורה, ולעתים קרובות מאוד באימה שבאה במקום שמשהו יקרה בכלל.

למה פחדים גדלים בחושך

יש סיבות פשוטות לכך שהלילה קשה כל כך, ולפעמים עוזר להכיר אותן. אנחנו עייפים, והעייפות מקשה לשקול כל דבר במשקלו האמיתי. אנחנו לבד עם המחשבות, בלי ההסחות הקטנות והמילים המרגיעות של היום. ובשעה כזאת אי אפשר לעשות עם כל זה דבר: אי אפשר להתקשר לאף אחד, לתקן משהו או לבדוק משהו, ולכן הראש ממשיך להסתובב במעגלים במקום לפעול.

הירח מספר סיפור דומה בשפה שלו: שביל שמואר רק באור מוחזר, שבו צורות נראות גדולות ומוזרות יותר ממה שהן באמת. המילים "שקט, דממה", שכתב וייט בתיאור קלף הירח, מתאימות גם כאן. לא לפתור את זה. לא להבין הכול עכשיו. רק: להיות בשקט עד הבוקר.

מה שלפעמים עוזר

שום דבר מאלה איננו תרופה, ויש לילות שבהם כמעט שום דבר לא עוזר. אבל שווה לנסות.

לתת שמות לחרבות. להדליק אור קטן ולכתוב כל דאגה בשורה אחת, כמו שהחרבות תלויות בשורה. כשרואים אותן ברשימה, הן נעשות לא פעם קטנות ונפרדות יותר. חלקן ייראו על הנייר אחרת ממה שנראו בראש.

למיין: מה שייך ללילה ומה שייך למחר. כמעט כל מה שברשימה שייך למחר, כשבאמת אפשר לעשות משהו. לתת לכל אחת מחר משלה: "לשאול אותה על זה בצהריים." "להתקשר למרפאה בתשע." (אם יש תסמין חמור או פתאומי, לא לחכות לבוקר: להתקשר מיד למד״א, 101.)

להניח יד על השמיכה. השמיכה בקלף מכוסה ורדים וכוכבים. לעשות משהו גופני ועדין: יד על החזה, נשיפה איטית שארוכה יותר מהשאיפה, כוס מים. לא פעם הגוף נרגע לפני שהראש נרגע.

לא לפרוס קלפים כדי לקבל תשובות עכשיו. קריאה בשלוש לפנות בוקר נוטה לתת לפחדים תסריט חדש. אם רוצים קלף, כדאי לבחור אחד לנחמה, לא לניבוי. הכוכב, עם הדמות הכורעת ליד מים שקטים אחרי הסערה, הוא קלף טוב להביט בו בחושך.

כשהלילות האלה חוזרים

לפעמים הראש של שלוש לפנות בוקר הוא אורח חולף, נשאר לשבוע של לחץ ואז הולך. לפעמים הוא נשאר. אם לילות כאלה חוזרים לעתים קרובות, אם הדאגות מתחילות להציף גם את הימים, או אם חלק מהמחשבות הן על כך שלא רוצים להיות כאן, בבקשה לא לשאת את זה לבד. כדאי לדבר עם רופא או רופאה, או עם מישהו שסומכים עליו. ואם יש סכנה, לפנות עכשיו לקו סיוע: ער״ן זמין בטלפון 1201, ובמצב של סכנה מיידית אפשר להתקשר למד״א ב-101 או למשטרה ב-100. בדף הבטיחות שלנו יש רשימה של קווים חינמיים וחסויים בארצות רבות.

בוקר

קלף תשע חרבות אינו מבשר אבדון. בהרבה קריאות הוא קלף של ראש שסובל יותר ממה שהמצב מצדיק. וגם כשהדאגה נוגעת במשהו אמיתי, קל יותר להתמודד איתו באור יום, עם אנשים לצדנו. הקלף מבקש עדינות, לא אומץ. אין צורך לנצח את החרבות. מספיק לשים לב שהן על הקיר, ולחכות לאור.

הבוקר מגיע לא פעם עם פחות חרבות ממה שהלילה הבטיח. אם בא לך מקום עדין להתחיל ממנו את המחר, אפשר לנסות את קלף ליום קשה, או לקרוא את המשמעות המלאה של תשע חרבות.