קלף המוות בטארוט: למה הוא כמעט אף פעם לא אומר מוות

אם נשאל אנשים שמעולם לא נגעו בחפיסת טארוט איזה קלף הם מכירים, רבים יזכירו את המוות. זה הקלף של סרטי האימה והבדיחות המתוחות, זה שמקווים שלא יישלף. בקרב קוראי טארוט, לעומת זאת, כמעט כולם יאמרו, כמו מקהלה אחת, שהוא לא אומר שמישהו ימות. שתי התגובות מובנות. בקלף אכן מופיע שלד על סוס, והוא אכן עוסק במשהו סופי. כמעט בכל קריאה, מדובר בסופו של פרק, ולא בסופם של חיים.

המדריך הזה מסביר למה, החל מהתמונה עצמה. אם נחוצה רק תשובה קצרה לקריאה, בעמוד של קלף המוות יש גרסה מקוצרת, כולל תשובת כן או לא.

התמונה, דמות אחר דמות

סוס לבן חוצה שדה, ועליו רוכב שלד בשריון שחור. על דגלו השחור מופיע ורד לבן יחיד. לפניו ארבע דמויות, שמגיבות בארבע דרכים שונות. מאחוריהן זורם נהר לעבר האופק, ושמש עולה בין שני מגדלים.

א. א. וייט מתאר את התמונה בקצרה.

הפרש המסתורי נע לאיטו, נושא דגל שחור שעליו מתנוסס הוורד המיסטי, המסמל חיים. בין שני עמודים בקצה האופק זורחת שמש האלמוות. הפרש אינו נושא נשק גלוי לעין, אך מלך וילד ועלמה נופלים לפניו, ואילו איש כמורה בכיר, בידיים שלובות, ממתין לסופו.

שלושה פרטים בקטע הזה עוזרים במיוחד להבין את הקלף.

הוא נע לאיטו. אין כאן מכה פתאומית. יש כאן הגעה יציבה, בלי חיפזון, כמו רוב הסיומים בחיים: קשר שכבר הולך ודועך, עבודה שמבחינתנו הסתיימה זמן מה לפני סיומה הרשמי.

הוורד מסמל חיים. הסמל על הדגל של המוות עצמו הוא סמל לחיים. הקלף מחזיק את שניהם יחד.

הוא אינו נושא נשק. בקלפי מוות ישנים הופיעה דמות קוצר עם חרמש, שקצרה את חייהם של אנשים. הפרש של סמית׳ לא צריך לעשות דבר. השינוי מגיע, ואנשים מגיבים אליו.

ארבע דרכים לפגוש סיום

בעינינו, ארבע הדמויות שלפני הסוס הן החלק המועיל ביותר בקלף, מפני שהן מציגות ארבע תגובות שונות לאותו אירוע. וייט נותן את התיאור הכללי (מלך, ילד ועלמה נופלים, ואיש כמורה בכיר ממתין). סמית׳ מציירת כל תגובה בפני עצמה.

כשקלף המוות מופיע, אפשר לשאול לאיזו מארבע הדמויות אנחנו הכי קרובים כרגע. אין כאן תגובה שגויה. כל אחת מהן היא חלק אמיתי מהדרך שבה אנשים עוברים סיומים.

מקוצר לאביר

הקלף בחפיסת ריידר-וייט-סמית׳ נוצר מתוך בחירה לשנות. וייט מסביר שבחפיסות הישנות ״אופן ההצגה כמעט שאינו משתנה״: זרועות וראשים חיים עולים מתוך שדה, ושלד בעל חרמש גדול קוצר אותם, החל מראש עטור כתר. בקלפים רבים מהמסורת הצרפתית של טארוט מרסיי, קלף מספר שלוש עשרה אינו נושא שם כלל, ולכן הוא נקרא לפעמים ״הארקנום חסר השם״.

וייט חשב שהתמונה הישנה גסה מכדי לבטא את משמעות הקלף. בתיאור הקלף החדש הוא כותב שמשמעותו ״מיוצגת באופן הולם יותר בטארוט המתוקן באמצעות אחד מחזונות אחרית הימים, מאשר בדימוי הגס של השלד הקוצר״. הוא גם ציין בחיוב שההסברים המקובלים בתורת הנסתר לקלף השלושה עשר היו ״בסך הכול, טובים מהרגיל, לידה מחדש, בריאה, ייעוד, התחדשות וכל השאר״. כבר ב־1910 ראו בו כותבים שעסקו בתורת הנסתר קלף של שינוי עמוק.

משמעות הניבוי הקצרה שנתן לו מילולית יותר: ״סוף, תמותה, הרס, ריקבון״.

ישר והפוך

במצב ישר, המוות מצביע בדרך כלל על סיום שכבר החל, או שכבר אי אפשר להימנע ממנו: תקופת חיים שנסגרת, תפקיד שכבר לא מתאים לנו, קשר או הרגל שמיצו את עצמם. לעיתים קרובות יש בו גם תחושת הקלה מתחת לעצב. משהו מפנה מקום.

במצב הפוך, הפרשנות הנפוצה ביותר היא התנגדות לסיום הזה: היצמדות למשהו שכבר נגמר, או שהייה בתקופה הארוכה והאפורה שבין ״זה נגמר״ לבין ״אפשר כבר להודות בזה״. המשמעויות ההפוכות של וייט מבטאות זאת היטב: ״קיפאון, שינה, כבדות, התאבנות״.

באהבה ובעבודה

באהבה, המוות יכול לסמן סיום של קשר, אבל באותה מידה הוא מסמן לעיתים סיום של שלב בקשר: תקופת ההתאהבות מפנה מקום למשהו יציב יותר, דפוס ישן משתחרר סוף סוף, או שדרך אחת להיות יחד מפנה מקום לאחרת.

בעבודה, הוא נוטה להצביע על מעברים: תפקיד שמסתיים, פרויקט שנשלם, כיוון מקצועי שבשקט כבר השארנו מאחור. הוא מעדיף סגירה מסודרת, עם פרידה של ממש, על פני המשך שנגרר עוד ועוד.

הקלף בפריסה

• בעמדת העבר, הוא נותן שם לסיום שעיצב את ההווה, ולעיתים קרובות שואל אם באמת שחררנו אותו עד הסוף.
• בעמדת ההווה, הוא מתאר מעבר שמתרחש ממש עכשיו.
• בעמדת העתיד, הוא מציע שהדרך הנוכחית מובילה לסיום טבעי. זה גם רגע מתאים להחליט איך היינו רוצים שהסיום הזה ייראה.
• לצד המגדל, כדאי לשים לב להבדל. המגדל פתאומי, והמוות הדרגתי. המאמר המעמיק שלנו על המגדל בוחן את הקלף הזה בפני עצמו.
• לצד גלגל המזל, הוא מדגיש את הצד המחזורי של הקלף: הסיום הזה הוא חלק מסיבוב הגלגל, ולא נקודת סיום מוחלטת.

לקרוא את קלף המוות בשביל מישהו אחר

כשקוראים לחברים, כדאי לגשת לקלף הזה בתשומת לב. לפני כל דבר אחר, לומר בבירור שהוא עוסק בשינוי, ולא במוות גופני. אנשים קופאים לעיתים למראה השלד ומפסיקים להקשיב. אחר כך אפשר לשאול מה בחיים שלהם נראה כאילו הוא מגיע לסיומו. בדרך כלל הם יודעים.

ואם השאלה באמת עוסקת בבריאות או במחלה, טארוט אינו הכלי המתאים. שום קלף לא יכול לומר אם נהיה בריאים, או אם אדם אהוב יהיה בריא, ואין זה הוגן להעמיד פנים אחרת. הרחבנו על כך במאמר האם טארוט יכול לנבא את העתיד?

שאלות לכתיבה על סיום

המוות הוא הקלף של הסיום שכבר רואים מתקרב, ופוגשים לאט. על דגלו יש ורד, ובאופק שלו יש זריחה. זה החלק שנוטים להחמיץ כשמסתכלים רק על השלד.

מקורות

• Arthur Edward Waite, The Pictorial Key to the Tarot (המפתח המצויר לטארוט), בהוצאת William Rider & Son, פורסם ב־1910 ונושא את התאריך 1911. תיאור הקלף, הסקירה של קלפי המוות הישנים ומשמעויות הניבוי צוטטו מתוך הטקסט שבנחלת הכלל.