ארבעת היסודות בטארוט: אש, מים, אוויר ואדמה

במסורת ריידר-וייט-סמית׳, כל אחת מארבע הסדרות בטארוט שייכת לאחד מהיסודות הקלאסיים. המטות הם אש. הגביעים הם מים. החרבות הן אוויר. המטבעות הם אדמה. הצימוד הזה לבדו נותן קריאה ראשונה מהירה של כל קלף בארקנה הקטנה, עוד לפני שמכירים את המשמעות המפורטת שלו: כבר ברור על איזה סוג של אנרגיה הוא מדבר.

בהמשך: מאיפה הצימוד הגיע, איך לראות כל יסוד בתמונות, ודרכים עדינות להשתמש בו: האיזון בפריסה, טכניקה אופציונלית שנקראת יחסי היסודות, והקשר לגלגל המזלות.

הצימוד במבט אחד

הטור האחרון אינו אזהרה. לכל יסוד יש מקום בחיים, וכל אחד מהם עלול לגלוש כשאין דבר שמאזן אותו, כמו אש בלי אח שמתפשטת או שדה בלי גשם שנסדק.

מאיפה הצימוד הגיע

השיטה שמשמשת עם חפיסת ריידר-וייט-סמית׳ נלמדה במסדר ההרמטי של שחר הזהב (Golden Dawn), אגודה אוקולטית שנוסדה בלונדון ב־1888. גם א. א. וייט וגם האמנית פמלה קולמן סמית׳ היו חברים בה, והחפיסה שיצרו יצאה לאור ב־1909. שחר הזהב קשר את הטארוט לאסטרולוגיה, ליסודות ולאותיות העבריות, וצימוד הסדרות והיסודות שלמעלה הוא החלק שרוב הקוראים והקוראות היום עדיין משתמשים בו.

זו לא השיטה היחידה. יש קוראים וחפיסות שמחליפים בין אש לאוויר, ומשייכים את המטות לאוויר ואת החרבות לאש, בנימוק שמטה הוא מקל עץ וחרב מחושלת באש. אף אחת מהבחירות אינה נכונה יותר. מה שחשוב הוא לבחור אחת ולהישאר איתה, כדי שהקריאות יישארו עקביות. הקורס החינמי שלנו מכסה את הבסיס בשיעור על סדרות ויסודות, וכאן נלך צעד אחד הלאה.

לראות את היסודות בארבעת האסים

האסים הם המקום הברור ביותר לראות בו את היסודות פועלים, כי כל אחד מהם מציג סמל אחד של הסדרה, שיד מתוך ענן מושיטה, על רקע נוף. סמית׳ נתנה לכל אס עולם אחר סביב היד.

אס המטותאס הגביעיםאס החרבותאס המטבעות

אס המטות: אש. וייט מתאר רק ״מטה או אלה עבה״, אבל סמית׳ ציירה אותו חי, עם עלים חדשים שפורצים מהעץ. אש בטארוט עוסקת פחות בלהבות ויותר במה שמזין אותן: אנרגיה חיה וצומחת שרוצה שישתמשו בה. בקריאה, המטות נוטים לשאול מה אנחנו רוצים, מה מלהיב אותנו ולאן הולך המאמץ שלנו.

אס הגביעים: מים. זו התמונה הכי מימית בחפיסה: בריכה עם שושני מים, זרמים שגולשים משפת הגביע וטיפות שנופלות מכל עבר. הטקסט של וייט מזכיר ארבעה זרמים; מי שסופרים אותם בציור של סמית׳ מוצאים בדרך כלל חמישה. מים זורמים, ממלאים כל דבר שמחזיק אותם ומשקפים את מה שקרוב אליהם. הגביעים נוטים לשאול מה אנחנו מרגישים, למי אנחנו קרובים ומה אנחנו צריכים.

אס החרבות: אוויר. רוב הקלף הזה הוא שמיים פתוחים. הלהב מצביע ישר כלפי מעלה, עטור בכתר, והרים חשופים הרחק למטה. אוויר הוא היסוד שאי אפשר לאחוז בו ואי אפשר לחיות בלעדיו, והחרבות עוסקות בדברים הבלתי נראים שמעצבים מצב: מחשבות, מילים, אמונות, הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. יש חרבות שכואב להביט בהן, ויש כאלה שמביאות את ההקלה שבראייה בהירה.

אס המטבעות: אדמה. כאן הקרקע חשובה לא פחות מהמטבע. מתחת ליד יש גן מטופח, ושביל עובר בו דרך קשת בגדר חיה. אדמה היא איטית, יציבה וממשית. המטבעות נוטים לשאול על הגוף, על הזמן, על הכסף ועל השגרה היומיומית: התנאים שמאפשרים את כל השאר.

לקרוא את האיזון בין היסודות בפריסה

כשמכירים את היסודות, אפשר לקחת צעד אחורה מהפריסה ופשוט לספור. קלפי החצר נושאים את היסוד של הסדרה שלהם. (יש שיטות שנותנות לכל דרגה בחצר גם יסוד שני משלה, ומורים שונים משייכים אותם בצורה שונה, כך שבהחלט אפשר להשאיר את השכבה הזאת בצד.) הארקנה הגדולה נמצאת מחוץ לארבע הסדרות, אף ששחר הזהב כן נתן לשלושה מהקלפים שלה יסוד: את השוטה לאוויר, את התלוי למים ואת יום הדין לאש. המאמר על הארקנה הגדולה והארקנה הקטנה מסביר את החלוקה הזאת.

כמה דרכים עדינות לקרוא את מה שסופרים:

• יסוד אחד מוביל. ייתכן שהקריאה מתעניינת בעיקר בחלק הזה של המצב. שלוש חרבות בשאלה על חברות עשויות להפנות את תשומת הלב אל השיחה שחוזרים עליה שוב ושוב בראש, יותר מאשר אל הרגשות שמתחתיה.
• שני יסודות נפגשים. כדאי להתבונן ביחסים ביניהם. אש ואוויר מזינים זה את זה, כמו רוח על להבה. מים ואדמה מחזיקים זה את זה, כמו גדת נהר. אש ומים, או אוויר ואדמה, יכולים למשוך לכיוונים שונים, ולרוב זה פשוט תיאור של מתח כן: רצון לפעול לצד צורך להרגיש, או חשיבה על הדברים לצד הצורך לחיות עם העובדות המעשיות.
• יסוד חסר. כדאי להתייחס לזה כאל שאלה ולא כאל פסק דין. פריסה של שלושה קלפים מראה רק שלושה קלפים. ״איפה האדמה בכל זה?״ יכולה להיות שאלה מועילה, והתשובה הכנה עשויה להיות ״זה כבר מטופל.״

יחסי היסודות, בקצרה

יחסי היסודות (elemental dignities) הוא טכניקה ותיקה ממסורת שחר הזהב, והיא אופציונלית לגמרי. במקום לקרוא כל קלף לבדו, קוראים אותו יחד עם הקלפים שמשני צדדיו. קלפים מאותו יסוד מחזקים זה את זה. יסודות מנוגדים, אש עם מים ואוויר עם אדמה, מחלישים זה את זה, וקלף שנמצא בין שני יסודות מנוגדים נחשב ״במעמד חלש״ (ill-dignified): המשמעות שלו עוברת בשקט רב יותר, או בקושי רב יותר. שאר הצירופים נחשבים ידידותיים, אם כי מורים שונים חלוקים בשאלה עד כמה. יש קוראים שמשתמשים ביחסי היסודות ולא משתמשים כלל בקלפים הפוכים, ומשאירים לשכנים לעשות את העבודה הזאת. הגדרה קצרה אפשר למצוא במילון הטארוט שלנו.

״נחלש״ אינו סימן רע. הוא מתאר עד כמה הקלף נשמע חזק במקום הזה, ותו לא. אם יחסי היסודות מרגיש כמו עוד כלל לזכור, אפשר להשאיר אותו לאחר כך. משמעויות הקלפים, התמונה והשאלה שלנו נושאות קריאה היטב גם בלעדיו, ושילוב בין קלפים אינו תלוי בשיטה הזאת.

היסודות וגלגל המזלות

היסודות הם גם הגשר בין הטארוט לאסטרולוגיה. שנים עשר המזלות מתחלקים לארבע קבוצות של שלושה: טלה, אריה וקשת הם אש; סרטן, עקרב ודגים הם מים; תאומים, מאזניים ודלי הם אוויר; שור, בתולה וגדי הם אדמה. בשיטת שחר הזהב, הקלפים הממוספרים משתיים ועד עשר מתחלקים בין המזלות של היסוד שלהם, שלושה קלפים לכל מזל. לכן שני מטות, שלושה מטות וארבעה מטות שייכים למזל טלה, מזל האש הראשון. את הקלפים של כל מזל אפשר למצוא בקלפי הטארוט של המזלות.

הרעיון מופיע גם בתמונות של הארקנה הגדולה. בארבע הפינות של העולם ציירה סמית׳ פני אדם, נשר, שור ואריה. קוראים רבים מקשרים אותם לארבעת המזלות הקבועים, דלי, עקרב, שור ואריה, וכך יש דמות אחת לכל יסוד, כולן מקיפות את הרקדנית בסוף החפיסה.

לשמור על קלילות

היסודות הם עדשה, לא ספר חוקים, ואין צורך באסטרולוגיה כדי להשתמש בהם. הם עוזרים לשאול ״על איזה חלק בחיים שלי הקלף הזה מדבר?״ ו״במה המצב הזה אולי צריך יותר?״ כדי להבחין בדפוסים לאורך זמן, אפשר לספור את היסודות בקריאות של כמה שבועות ביומן (לונה, באפליקציית אמברלון, יכולה לשמור את היומן הזה).

כדי להמשיך ללמוד, המספרים הם השכבה הטבעית הבאה: מה המספרים בטארוט אומרים משתלב היטב עם כל מה שכאן. וכשרוצים לתרגל, קריאת טארוט חינמית היא מקום טוב להתחיל לספור אש, מים, אוויר ואדמה.