הקוסם ומה שכבר מונח על השולחן

לרבים מאיתנו יש רשימה שקטה של דברים שנתחיל כשהתנאים יהיו נכונים. כשיהיה שקט יותר בבית. כשיהיה יותר זמן, או כיסא טוב יותר, או מושג ברור יותר של הדבר עצמו. ברשימה יש את השיר שמתכוונים לכתוב, את ערוגת הירקות, את המכתב למישהו קרוב מפעם. והתנאים הנכונים נוטים להישאר תמיד קצת מחוץ להישג יד, כמו רכבת שנדמה שתמיד יוצאת מהרציף הסמוך.

הקלף הממוספר הראשון בטארוט הוא תמונה של דמות שהפסיקה לחכות לרכבת הזאת.

התמונה

פמלה קולמן סמית׳ ציירה את הקלף הזה לחפיסה של וייט בשנת 1909. דמות צעירה עומדת מאחורי שולחן פשוט, תחת שמים צהובים ובהירים. זרוע אחת מורמת ומחזיקה מטה לבן ודק כלפי השמים. היד השנייה מצביעה מטה, אל האדמה. הוא לובש גלימה לבנה ומעליה שכמייה אדומה, וסביב מותניו חגורה בצורת נחש שאוחז בזנבו. זר ורדים אדומים תלוי מעליו, וורדים וחבצלות לבנות צומחים באדמה לרגליו.

על השולחן מונחים ארבעה דברים: גביע, חרב, מטבע שעליו כוכב, ומטה. אלה ארבע הסדרות של הטארוט, פרושות כמו כלים על שולחן עבודה, או כמו מצרכים על שיש המטבח לפני שמישהו החליט מה לבשל.

מעל ראשו מרחפת ספרה שמונה השוכבת על צדה. א. א. וייט תיאר אותה ברוך של ממש:

מעל ראשו הסימן המסתורי של רוח הקודש, סימן החיים, כמו חבל אינסופי, היוצר את הספרה 8 במצב אופקי.

שום דבר נדיר על השולחן

מה שבולט, אחרי זמן מה, הוא כמה השולחן הזה רגיל. אין קלחת, אין כדור זוהר. גביע נועד לשתייה. חרב חותכת. במטבע קונים לחם. יהיה הכוח של הדמות הזאת אשר יהיה, התמונה לא מייחסת אותו לבעלות על חפצים מיוחדים. היא מייחסת אותו לאיסוף של חפצים רגילים למקום אחד, ולתשומת הלב אליהם.

במה השוטה יודע על התחלה מחדש, הנוסע נושא צרור קטן קשור למקל, כל מה שיש לו, ארוז ונסתר מהעין. דרך אחת לראות את קלף מספר אחת היא כרגע שבו הצרור הזה נפתח ונפרש. מה שיוצא ממנו צנוע. ומתברר שזה גם מספיק כדי להתחיל.

יד אחת למעלה, יד אחת למטה

התנועה הזאת היא לב הקלף. קוראים רבים מקשרים אותה לצירוף העתיק ״כמו למעלה, כך למטה״: היד המורמת מורידה משהו מן השמים, והיד המופנית מטה נוטעת אותו באדמה. בפשטות, כל התחלה צריכה את שתי הידיים. אחת מחזיקה את הרעיון. השנייה מצביעה על הרצפה ושואלת שאלה פשוטה יותר: איפה, בדיוק, זה יקרה? ליד איזה שולחן? באיזה ערב?

רבים מאיתנו שולטים היטב ביד אחת ומהססים עם השנייה. יש מי שחיים שנים עם המטה מורם ועם תוכניות שאף פעם לא נוגעות באדמה. ויש מי שממשיכים להצביע על הקרקע ושוכחים להרים משהו אל האור. הדמות שבקלף עושה את שניהם בבת אחת. וייט נתן לו ״חיוך של ביטחון ועיניים בורקות״.

מיומנות היא תרגול

המשמעויות שווייט נתן לקלף במצב ישר נפתחות בפשטות: ״מיומנות, דיפלומטיה, זריזות, תחכום״. המילה שבחר במקור במקום ״זריזות״, address, משמשת כאן במובן ישן, קרוב לזריזות ידיים, לקלות של מי שיודעים לטפל בדברים היטב. אלה לא מתנות שמגיעות בבת אחת. הידיים לומדות אותן מתוך עשייה.

את הקוסם קוראים לא פעם כמי שכבר הבין הכול. אבל כדאי לשים לב כמה הוא צעיר. זה קלף אחת, לא קלף עשרים ואחת. הוא עוד בתחילת הדרך, עומד מאחורי השולחן הראשון שלו. הביטחון שעל פניו לא חייב להעיד על שליטה. אולי זה פשוט השקט של מי שהחליט להתחיל.

להתחיל לפני שמרגישים מוכנים זה לא אותו דבר כמו רשלנות. ברוב הדברים האמיתיים, המוכנות נבנית תוך כדי העבודה ולא לפניה. שמונה מטבעות מראה לאן הדרך הזאת יכולה להוביל: אדם ליד שולחן עבודה, חורט מטבע אחרי מטבע. הקוסם הוא הערב הראשון ליד שולחן כזה, כשהכול כבר פרוש ועוד שום דבר לא נעשה.

הנוכל שליד השולחן

יש לקלף הזה גם צד אחר, ולדלג עליו לא יהיה כן. קוסם גם מטעה אנשים. שולחן, יד מהירה וחיוך בטוח הם בדיוק מה שנוכל צריך. אותה שורה של וייט שנפתחת במיומנות כוללת גם תחכום, וקוראים מודרניים רבים רואים בקלף תחבולה, במיוחד כשהוא מופיע הפוך.

התחבולה שהכי כדאי לשים לב אליה היא לא פעם פרטית. היא יכולה להישמע כך: אתחיל כמו שצריך ביום ראשון. חסר רק עוד דבר אחד קודם. אני לא מהאנשים שעושים דברים כאלה. כל אחד מהמשפטים האלה הוא תעלול ידיים קטן, שמסיט את תשומת הלב מהשולחן שעליו מונחים הדברים האמיתיים. הגרסה הכנה של הקוסם משאירה את שתי הידיים גלויות, גם לעינינו שלנו, כשהמטה בידינו.

הכנות הזאת פועלת גם בכיוון השני. הקלף לא מבטיח שתוכנית תצליח. התחלה אינה ערובה, והיא לא צריכה להיות ערובה כדי שיהיה שווה להתחיל.

שלושה דברים קטנים לשבוע הזה

לפנות שולחן אחד. פשוטו כמשמעו, אם אפשר. להניח עליו רק את מה שהדבר שנדחה צריך: את מחברת הסקיצות, את שקיקי הזרעים, את הגיטרה. להשאיר אותו כך כל השבוע, מחכה.

לתת שם לארבעת הכלים. בלי לקנות שום דבר, לכתוב לכל סדרה דבר אחד שכבר יש לנו: משהו שאכפת לנו ממנו (גביעים), משהו שאפשר לחשוב עליו בבהירות (חרבות), ניצוץ של רצון או אנרגיה (מטות), ומשהו מוצק, כמו שעה, מיומנות או קצת כסף (מטבעות).

לעשות צעד ראשון זעיר ואמיתי. עשר דקות, פסקה אחת, שיחת טלפון אחת. אס המטות הוא מטה יחיד המושט מתוך ענן, ווייט כינה את הקלף הזה ״נקודת המוצא של מיזמים״. מקל אחד מספיק כדי להדליק אש.

ורדים וחבצלות

סביב השולחן צומחים ורדים וחבצלות זה לצד זה. קוראים לא פעם רואים בהם תשוקה ומחשבה בהירה, שמושרשות באותה אדמה. אף אחד מהם לא נעקר כדי לפנות מקום לשני.

אולי זה הדבר העדין ביותר שהקוסם מציע. לא צריך לרצות פחות, או לחשוב חזק יותר, לפני שמתחילים. אפשר להביא את שניהם אל הגן ולתת להם לצמוח יחד, סביב שולחן שכבר מחזיק את מה שיש.

ההתחלה אף פעם לא הייתה במקום אחר. היא חיכתה על השולחן, בהישג שתי הידיים שלנו.

אפשר לקרוא את המשמעות המלאה של הקוסם, או לחזור קלף אחד אחורה אל השוטה, שנשא את כל זה אל השולחן מלכתחילה.