תשעה גביעים והרשות לשמוח

משהו מסתדר. תוצאות הבדיקות חוזרות תקינות, השיחה הקשה עוברת טוב יותר ממה שחששנו, השבוע שפחדנו ממנו נגמר. לרגע יש התרופפות חמה אי שם בחזה. ואז, לא פעם עוד לפני שהתחושה הספיקה להגיע עד הסוף, נכנס קול אחר. לא להתלהב. מה הלאה? משהו עוד ישתבש כדי לאזן את זה. השמחה מקופלת ומונחת בצד בלי שנפתחה, כמו מכתב ששומרים ליום שאף פעם לא מגיע.

רבים מאיתנו למדו שליהנות מדבר טוב זה סיכון, כאילו שמחה עלולה למשוך מזל רע. בטארוט יש קלף שמתיישב ממש מול הפחד הזה ומחייך אליו. זה תשעה גביעים, הקלף שרבים מכירים בתור קלף המשאלות.

איש על ספסל

התמונה שפמלה קולמן סמית ציירה לקלף הזה בשנת 1909 היא מהפשוטות בסדרה שלו. איש יושב על ספסל עץ פשוט, פניו אלינו, ורגליו מפושקות ונטועות בקרקע. הוא רחב ונינוח, וניכר שאכל היטב. ידיו שלובות על חזהו, ועל פניו חיוך רחב שאינו ממהר לשום מקום.

מאחוריו נמשך מדף ארוך ומעוקל, מכוסה במפה שמשתלשלת מלפנים, ועליו עומדים תשעה גביעי זהב בקשת מסודרת, ערוכים כמו אוסף שמחכה לאורחים. הוא לא מסתובב כדי להתפעל מהם. הוא יודע שהם שם.

א. א. וייט תיאר אותו כך:

אדם נכבד סעד את לבו כאוות נפשו, ושפע של יין מרענן ניצב על הדלפק המקושת שמאחוריו, ונדמה שהוא מעיד כי גם העתיד מובטח. התמונה מציגה את הצד החומרי בלבד, אך יש לה גם היבטים אחרים.

כדאי לשים לב שאפילו וייט אומר שהדלפק המלא רק נדמה כמבטיח עוד בהמשך. גם המסה הזאת לא תבטיח זאת. אבל המשפט האחרון שלו הוא זה ששווה להתעכב עליו: התמונה מציגה את הצד החומרי בלבד, אך יש לה גם היבטים אחרים. חיים טובים יכולים להיראות כמו משתה. הם יכולים להיראות גם כמו יום שלישי רגיל שבו, לשם שינוי, שום דבר לא כואב.

למה קוראים לו קלף המשאלות

הכינוי בא מהרגל קריאה ישן: כשהקלף הזה עלה, כך אמרו קוראים רבים, הדבר שמקווים לו כבר קרוב. זו הסיבה שאנשים רבים שואלים אם הוא אומר כן.

באמברלון אנחנו קוראים בקלפים כמו במראה ולא כמו בתחזית, ולכן לא נגיד שהקלף הזה מגשים משהו. (מי שרוצים תשובה מהירה של קלף אחד ימצאו בדף טארוט כן או לא הסבר לאיזה כיוון נוטה כל קלף.) אבל גם מראה יכולה להראות משהו אמיתי. כדאי להביט במה שהתמונה מחזיקה בפועל. לא איש שמחכה למשאלה שלו. איש שיושב בין משאלות שכבר התגשמו: הגביעים כבר מלאים ומסודרים בשורה, הארוחה כבר נאכלה. הקלף עוסק פחות ברצון ויותר במה שיש, ובמיומנות הנדירה יותר של לשים לב שיש.

שביעות רצון, לא זחיחות

יש קוראים שמוצאים את האיש הזה מרוצה מעצמו קצת יותר מדי. ידיים שלובות יכולות לבטא נינוחות, והן יכולות גם לבטא דלת שנסגרה. במצב הפוך, הקלף נקרא לא פעם כזחיחות, או כסיפוק שאינו עמוק יותר מקליפה דקה.

ההבדל קטן למראה וגדול בחיים עצמם. שביעות רצון אומרת זה טוב. זחיחות אומרת אני מעל כולם. שביעות רצון טועמת את היין. זחיחות סופרת את הגביעים ובודקת כמה יש לשכנים. האחת נוטה להיפתח החוצה, אל תודה ונדיבות. השנייה צריכה בשקט שמישהו אחר יישב נמוך יותר.

רובנו בסכנה קטנה בהרבה לזחיחות ממה שאנחנו חוששים. הבעיה הנפוצה יותר הולכת לכיוון ההפוך: אנחנו כל כך חוששים להיראות מרוצים מעצמנו, שאנחנו אף פעם לא מרשים לעצמנו להיות מרוצים בכלל. מי שדואגים להפוך לאיש עם הידיים השלובות כנראה רחוקים ממנו מאוד. אפשר לשאול ממנו קצת מהחיוך שלו.

המשאלות שכבר התגשמו

אנשים רבים מגלים, כשהם מביטים לאחור, שחלק מהדברים שהכי ייחלו להם פעם כבר קרו, ונעשו רגילים כל כך שהפסיקו להיראות כמו משאלות.

הדירה שפעם עברנו לידה והשתוקקנו אליה, ושעכשיו אנחנו מתלוננים בה על הרדיאטור. החבר או החברה שקיווינו למצוא כשהיינו חדשים בעיר, ושעכשיו שולחים לנו הודעות על כלום. השפה שפעם לא הצלחנו לעקוב אחריה, הלילה שפעם לא יכולנו לדמיין שנישן עד סופו. גוף שהיה חולה, ועכשיו, לעת עתה, בריא ברובו. האדם שפחדנו להפוך להיות, ולא הפכנו.

אלה הגביעים שעל המדף. אנחנו עוברים לידם כל יום, כי למשאלה שהתגשמה יש דרך להפוך בשקט לעוד רהיט בבית. האיש שבקלף לא מביט אל הדבר הבא. לאחר צהריים אחד, הוא יושב בתוך הדבר האחרון.

השמש היא השמחה שמגיעה עוד לפני שמשהו מסתדר. תשעה גביעים הוא השמחה השקטה יותר של לשים לב שיש דברים שכבר הסתדרו. ובעוד שהאישה בקלף תשעה מטבעות עומדת בגן שטיפחה בעצמה, הקלף הזה נשען לאחור אחרי המשתה ונותן לו להיות טוב, כפי שהיה. ולמשאלות שעוד מרחפות בלי שנבחרו, יש את המסה על שבעה גביעים והחלומות בהקיץ.

דרכים קטנות לשבת על הספסל

למצוא משאלה ישנה אחת. באחד הערבים השבוע, לחשוב חמש או עשר שנים אחורה, על משהו שרצינו מאוד אז. אם הוא קיים עכשיו, בכל צורה שהיא, לשים לב אליו דקה שלמה אחת, לפני שהמחשבה ממהרת לומר שזה לא בדיוק מה שדמיינו.

לתת לדבר טוב אחד להיגמר. בפעם הבאה שמשהו מצליח, לא להפוך אותו מיד ליעד הבא. אם המצגת עברה בסדר, להשאיר את הגרסה הטובה יותר לשבוע אחר. אם ארוחת הערב עם חברים הייתה נעימה, לוותר על רשימת הדברים שהיינו משנים. לתת לזה ערב אחד בתור דבר טוב שהסתיים, כמו שהאיש נשען לאחור אחרי שהארוחה נגמרה.

לומר את זה בפשטות. לספר לאדם אחד על משהו שהלך טוב, בלי הכרית הרגילה של ״סתם היה לי מזל״. רק: זה הלך טוב, וזה משמח אותי. זה עשוי להרגיש מוזר. זה עשוי גם להרגיש כמו להניח גביע שנשאנו בזהירות בשתי ידיים.

ואם נראה שלאחרונה שום דבר לא הלך טוב, הקלף הזה יכול לחכות. הוא לא מבחן של הכרת תודה, והוא לא מבקש להרגיש סיפוק כשהסיפוק לא נמצא שם.

ידיים שלובות

תשעה גביעים לא יכול להבטיח שהמשאלה הבאה תתגשם. מה שהוא מציע קטן וקרוב יותר: תמונה של מישהו שעצר, רק לזמן מה, כדי ליהנות ממה שהצליח. הגביעים מאחוריו. הספסל מחזיק. שום דבר לא מתבקש ממנו מלבד לשבת שם ולשמוח. מי שרוצים גם את הקריאות המסורתיות ימצאו אותן בדף הקלף תשעה גביעים.

יש משאלות שמתגשמות בשקט כל כך, שכל מה שנשאר לעשות הוא לשים לב אליהן.