אפשר לקרוא טארוט לעצמי? כן, וכך עושים את זה בכנות

כן, אפשר לקרוא טארוט לעצמנו. אנשים רבים עושים את זה, ואצל רבים זו הדרך העיקרית להשתמש בקלפים: שליפה שקטה בבוקר, פריסה קטנה בערב קשה, כמה שורות במחברת אחר כך. קריאה עצמית היא גם הדרך שבה רוב האנשים לומדים, כי אנחנו האדם היחיד שתמיד זמין לתרגול ושמכיר את כל ההקשר של כל שאלה.

אז התשובה הקצרה היא כן. התשובה הארוכה עוסקת באיך לעשות את זה היטב. לקריאה בקלפים של עצמנו יש קושי אמיתי אחד, ואין לו שום קשר למזל או לשאלה מי קנה לנו את החפיסה. הקושי הוא שהתשובה כבר חשובה לנו.

האמונות הטפלות, בעדינות

מי שחיפשו את השאלה הזאת נתקלו כנראה בכמה אזהרות. קריאה לעצמנו מביאה מזל רע. חפיסה עובדת רק אם מישהו נתן אותה במתנה. אסור לקרוא בקלפים של עצמנו בכלל, או שמותר רק בימים מסוימים, או רק אחרי טקס ניקוי.

אלה פיסות של פולקלור, שעוברות מקוראים לקוראים וחוזרות בספרים, בפורומים ובסרטונים. שום כלל בטארוט לא מחייב אותן, והן משתנות מאוד בהתאם למי שמספרים אותן. יש מי שמוצאים משמעות במנהגים כאלה, כמו שיש מי שאוהבים לדפוק על עץ, ואין שום רע בטקס שמעניק לתרגול תחושה של תשומת לב ואכפתיות.

אבל אין כאן ממה לפחד. באמברלון טארוט הוא מראה לחשיבה, ולא דרך לראות את העתיד, ולכן אין שום מנגנון שבו קריאה בקלפים של עצמנו יכולה להביא מזל רע. חפיסה שקנינו לעצמנו עובדת בדיוק כמו חפיסה שקיבלנו במתנה. להסבר המלא על הסיבה שהקלפים אינם חוזים אירועים, המאמר שלנו האם טארוט יכול לחזות את העתיד עובר על כך לעומק.

האתגר האמיתי: אנחנו רוצים משהו

כשקוראים בקלפים לחבר או לחברה, אפשר להביט בהם ממרחק מסוים. כשקוראים לעצמנו, אנחנו מתיישבים מול החפיסה כשכבר יש לנו תקווה. תקווה שהקשר יסתדר, שהעבודה תגיע, שהדאגה מיותרת. התקווה הזאת אנושית ואין בה שום בושה, אבל היא מעקמת את מה שאנחנו רואים.

פסיכולוגים קוראים לאחת הצורות של התופעה הזאת הטיית אישוש: הנטייה להבחין במה שמתאים למה שכבר מאמינים בו או רוצים בו, ולהעדיף אותו. בקריאה זה נראה כך. מופיע קלף עם כמה משמעויות אפשריות, ובוחרים במשמעות שמסכימה איתנו. מופיע קלף שלא אוהבים, ומחליטים בשקט שהוא שייך למישהו אחר בסיפור. נשלף קלף קשה, מערבבים שוב ״כדי להבהיר״, ועוצרים כשמגיע קלף נעים יותר.

הקלף שבעה גביעים ממחיש את זה היטב. דמות עומדת בצל מול שבעה גביעים שמרחפים בענן, ובכל אחד מהם משהו אחר: טירה, תכשיטים, זר, נחש, דרקון, פנים ודמות עטופה בצעיף. וייט קשר את הקלף לדמיון ול״דימויים של השתקפות״, וציין שאין בו הבטחה לשום דבר ״קבוע או ממשי״. בקריאה עצמית, כל גביע יכול להיראות כמו הגביע שרצינו.

הקלף שתי חרבות מראה את הצד השני. אישה שעיניה מכוסות יושבת כששתי חרבות מוצלבות על חזה, והים מאחוריה. לפעמים בקריאה עצמית זו פחות משאלה ויותר סירוב להסתכל. שני המצבים רגילים לגמרי, ושניהם קלים יותר לזיהוי כשיש לנו כמה הרגלים קבועים.

שבעה הרגלים לקריאה עצמית כנה

אף אחד מהם אינו כלל. אלה חיכוכים קטנים שמאטים אותנו בדיוק מספיק כדי לשים לב למה שאנחנו עושים.

1. לכתוב את השאלה לפני הערבוב. שאלה שנשמרת רק בראש יכולה לשנות צורה אחרי שהקלפים מופיעים. כשהיא כתובה, היא נשארת במקומה. לעזרה בניסוח, יש לנו רשימה ארוכה של שאלות לקלפי טארוט.
2. לשאול שאלות פתוחות. ״האם נחזור להיות ביחד?״ מזמינה לקרוא את הקלפים כגזר דין, וקל לנטות אל גזר הדין שאנחנו רוצים. ״מה חשוב לי להבין על הרגשות שלי מאז שהקשר נגמר?״ נותנת משהו שאפשר באמת לעבוד איתו.
3. לתאר את התמונה לפני המשמעות. לפני שחושבים מה הקלף אומר, לומר מה מצויר עליו: מי נמצא שם, מה הדמויות עושות, איך נראה מזג האוויר, מה תופס את העין. כך יש לקשב שלנו משהו ממשי להיאחז בו לפני שהתקוות משתלטות.
4. לשים לב לקלף שרוצים לתרץ. אם קלף אחד בפריסה מעורר את המחשבה ״הוא לא נחשב״, כדאי להישאר איתו עוד דקה. לעיתים קרובות זה הקלף המועיל ביותר על השולחן.
5. לא לשלוף מחדש כדי לקבל תשובה טובה יותר. אם קלף מאכזב, האכזבה עצמה מלמדת משהו על מה שקיווינו לו. כדאי לכתוב אותה במקום לערבב שוב.
6. לכתוב ולחזור לקריאה בעוד שבוע. קריאה משתנה כשמביטים בה שבוע אחר כך, כשהרגש של הרגע כבר חלף. לא פעם רואים פתאום את מה שדילגנו עליו. תבניות ליומן טארוט הן מקום פשוט להתחיל בו.
7. להתרחק כשהחרדה גבוהה. אם קוראים בקלפים כי פשוט אי אפשר לשאת את אי־הידיעה, הקלפים כמעט אף פעם לא ירגיעו לאורך זמן. לסגור את החפיסה זו בחירה טובה לגמרי.

לנסות קריאה כנה אחת

כשקריאה עצמית אינה הכלי המתאים

יש שאלות כבדות מדי לשליפה שקטה ליד שולחן המטבח. בזמן אבל, בזמן פחד, או באמצע החלטה עם השלכות רציניות על הבריאות, על הכסף או על הביטחון האישי, קריאה יכולה להיות דרך אחת לסדר את המחשבות, אבל עדיף שלא תהיה הדרך היחידה. חשוב לדבר עם אנשים שסומכים עליהם, ועם אנשי מקצוע מוסמכים כשזה רלוונטי.

כדאי גם לשים לב אם הקריאה מתחילה להרגיש כפייתית: שליפה שוב ושוב על אותה שאלה, או תחושה רעה יותר בכל פעם שסוגרים את החפיסה. זה סימן לתת לקלפים מנוחה לזמן מה. אין כלל לגבי כמה זמן. בדף הבטיחות שלנו יש קווי סיוע והכוונה עדינה. ואם היום פשוט קשה, קלף ליום קשה מציע משהו רך יותר מקריאה מלאה.

תרגול משלנו

קריאה עצמית יכולה להיות אחת הדרכים העדינות ביותר להשתמש בטארוט. היא נותנת כמה דקות לשבת עם שאלה, להתבונן בתמונה ולתת מילים למשהו שאולי עוד לא נאמר בקול. לא צריך רשות, חפיסה שהתקבלה במתנה או כישרון מיוחד. צריך שאלה, קצת סבלנות כלפי הקלפים שהיינו מעדיפים לא לראות, ומקום לכתוב בו.

אם רוצים ליווי בחלק האחרון הזה, אפליקציית אמברלון שומרת יומן פרטי של הקריאות, ואפשר לשוחח עליהן שם עם לונה. מחברת נייר עובדת לא פחות טוב. מה שחשוב הוא לחזור ולקרוא את מה שנכתב, שבוע אחר כך, בעיניים רעננות.

למי שרק מתחילים, המדריך שלנו לקריאה בקלפי טארוט מכסה את היסודות, והקלף היומי הוא דרך קלה ונטולת לחץ לתרגל קלף אחד בכל פעם.