קלף השטן ומה שמחזיק בנו

רבים מאיתנו מכירים את הרגע הזה. היד כבר זזה עוד לפני שהחלטנו. הלשונית פתוחה, הכוס מלאה, ההודעה שהבטחנו לעצמנו לא לשלוח כתובה עד חציה. משהו בתוכנו מתבונן בזה קורה ואומר בשקט, שוב. ואז, כי כבר מאוחר, כי אנחנו עייפים וכי ככה זה הולך בערבים כאלה, הערב הולך בדיוק ככה.

לטארוט יש תמונה של הרגע הזה, ושמה מפחיד אנשים כמעט יותר מכל שם אחר: השטן.

(אם משהו שמחזיק בנו מסכן עכשיו את הבריאות או את הביטחון שלנו, בבקשה לעבור ישר לעזרה שאפשר להשיג עוד היום.)

התמונה

בקלף של ריידר-וייט-סמית׳ משנת 1909, מספר 15 בארקנה הגדולה, הרקע שחור. יצור גדול בעל קרניים כורע על גוש כהה, כנפיו פרושות מאחוריו כמו כנפי עטלף, ורגליו בעלות הטפרים לופתות את האבן. ידו הימנית מורמת, כף היד פתוחה כלפי חוץ. בשמאלית הוא אוחז לפיד בוער, מופנה מטה. בין הקרניים תלוי כוכב בעל חמישה קודקודים, הפוך.

א. א. וייט תיאר את הדמות בקצרה:

התיש בעל הקרניים של מנדס, וכנפיו כשל עטלף, עומד על מזבח. בפי הקיבה נמצא סימנו של מרקורי.

מתחת לגוש עומדים שני אנשים קטנים ועירומים, גבר ואישה. גם להם צמחו קרניים קטנות, וזנבות: הזנב שלו מסתיים בלהבה מרצדת, ושלה במה שנראה כמו אשכול פירות. סביב כל צוואר כרוכה שלשלת, ושתי השלשלאות עולות אל טבעת שקבועה בחזית הגוש.

זו תמונה חשוכה. אבל כדאי להישאר איתה עוד קצת.

השלשלת הרפויה

השלשלאות רפויות. לא רק קצת: רפויות מספיק כדי שכל אחד מהשניים יוכל להרים את הלולאה מעל הראש בשתי ידיים ולהתרחק. איש לא מחזיק אותם שם. הם לא נאבקים בשום דבר. הם פשוט עומדים במקום שבו השלשלת מאפשרת להם לעמוד, כאילו מעולם לא עלה בדעתם לנסות.

זה החסד השקט, והלא נוח, של הקלף. הוא לא אומר שהאחיזה אינה אמיתית. כל מי שניסו להפסיק משהו יודעים כמה היא אמיתית. מה שהוא מציע הוא שהאחיזה עשויה ממשהו אחר מברזל: מהנוחות, מהפחד, מהרגל שנשחק עד שנעשה חלק מרוב חזרה, מסיפור על מה מגיע לנו או על מה שאנחנו מסוגלים לשאת. אלה דברים חזקים. הם גם דברים שאפשר לעבוד איתם, לאט, באופן שאזיק נעול לעולם לא מאפשר.

אפשר להשוות לקלף שמונה חרבות, שבו דמות כבולה עומדת בין להבים נעוצים באדמה הרטובה, ובד קשור על עיניה. שם, הקושי הוא לא לראות את הדרך החוצה. לזוג שבקלף השטן העיניים פקוחות. מה שמחזיק אותם קרוב יותר ומוכר יותר: הצורה של הימים שהם כבר מכירים.

הכוכב שהתהפך

קוראות וקוראים רבים רואים בפנטגרם ההפוך שמעל הדמות תמונה של דברים שעומדים על הראש: מה שנועד לשרת אותנו התחיל לשלוט בנו. כוס שפעם ריככה ערב מחליטה עכשיו איך הערב ילך. קשר שפעם הרגיש כמו מחסה מרגיש עכשיו כמו המקום היחיד שיש. עבודה שהעניקה תחושת ערך מבקשת עכשיו את כל כולנו.

רוב הדברים שמחזיקים בנו בסוף התחילו כדברים טובים, או כעזרה. לא ניגשנו אל הגוש כי היינו טיפשים או חלשים. לעיתים קרובות מאוד ניגשנו אליו כי באותו זמן זה עזר.

אנשים פונים לקלף הזה גם בענייני אהבה: קשר שקשה לעזוב, עוצמה שקל לטעות ולחשוב שהיא קרבה, הישארות כי העזיבה נראית בלתי נתפסת. הקלף לא יכול לומר מה מישהו אחר מרגיש או מה יעשה. הוא יכול רק לשאול על הצד שלנו בשלשלת: האם אנחנו עומדים שם מבחירה, או כי הצעד לאחור נעשה בעינינו בלתי אפשרי.

הלפיד, מושפל

קל לפספס, בתוך כל החושך הזה, שיש בתמונה להבה. הלפיד ביד השטן דולק. יש קוראים שרואים בו אור כוזב, זוהר שמשאיר אנשים קרובים אליו. אפשר גם לקרוא אותו בפשטות: אפילו כאן, לא חשוך לגמרי. יש בקלף די אור כדי לראות את השלשלת, ודי אור כדי לראות שהיא רפויה.

לראות זה עוד לא להיות חופשיים, אבל בדרך כלל משם החופש מתחיל.

דברים קטנים לנסות השבוע

אף אחד מהם אינו תרופה, ואף אחד מהם לא צריך להיעשות בשלמות.

לשים לב לדקה שלפני. לרוב הדפוסים יש פתח: שעה ביום, רגש, סוג מסוים של עייפות, שם מסוים על המסך. השבוע, לנסות רק לתפוס את הרגע שממש לפני שהיד זזה. לא חייבים להפסיק. רק לשים לב מה היה שם דקה קודם. שעמום? בדידות? אימה ממחר? השלשלת קשורה בדרך כלל למשהו.

להזיז חוליה אחת. במקום לשבור את הכול, לשנות תנאי קטן אחד מסביב. להשאיר את המטען בחדר אחר. לחזור הביתה בדרך אחרת. לחכות עשר דקות לפני שעונים. הדמויות שבקלף לא צריכות לברוח; הן צריכות מקום להרים את הידיים.

לומר את זה לאדם אחד. דפוסים נוטים להתחזק בסתר, והבושה משאירה אותם שם. לספר לאדם אחד שסומכים עליו, בפשטות, ״לדבר הזה יש עליי יותר אחיזה ממה שהייתי רוצה״, מרפה לא פעם משהו כבר מעצמו, עוד לפני שמשהו אחר משתנה.

כשהשלשלת כבדה יותר

יש אחיזות שהן יותר מהרגלים: התמכרות, דפוס אכילה שמפחיד אותנו, קשר שבו מרגישים פחד או שליטה. אלה לא דברים שפותרים לבד עם חפיסת קלפים, והצורך בעזרה איתם אינו כישלון של כוח רצון. בבקשה להביא אותם לגורם רפואי, לאיש או לאשת טיפול, או לאדם שסומכים עליו. אם אין תחושת ביטחון, בבית או בכל מקום אחר, עזרה חינמית וחסויה מופיעה, מדינה אחר מדינה, בדף הבטיחות שלנו.

ביד, לאט

בסדר הארקנה הגדולה, הקלף שבא אחרי השטן הוא המגדל: ברק, כתר שנעקר ממקומו, אנשים נופלים מגובה בוער. יש קוראים שרואים בזה רצף: אחיזה שאיש לא הרפה מעולם ננערת בדרך שאיש לא היה בוחר. אבל השטן מציע קודם דרך עדינה יותר. אף אחד בתמונה שלו לא צריך ברק. שלשלת כזאת יורדת ביד, לאט, קצת בכל פעם, בערב רגיל.

כדאי להביט שוב בשלשלת הלילה. היא רפויה יותר ממה שהחושך גורם לה להיראות.

אם רוצים ליווי בצד של העזיבה שבסיפור, המסה שלנו על שמונה גביעים והעזיבה היא קריאה טובה להמשך, והמאמר טארוט ועבודת צל מתבונן באותו קלף מזווית אחרת. בדף הקלף יש עוד על השטן, ישר והפוך.